רבי משה פיינשטיין

תאריך הילולא: י''ג אדר ב' מקום קבורה: ישראל

אביו: ר' דוד.
אמו: מרת פייא.
אשתו: הרבנית שימא.
בניו: ר' דוד, פסח חיים ור' ראובן.
בנותיו: פייא גיטל (בעלה ר' אליהו משה שיסגל) ושפרה (בעלה ר' משה דוד טנדלר).
אחיו: ר' אברהם יצחק, ר' יעקב, ר' יששכר, ר' מרדכי, ר' שלמה.
אחיותיו: הרבנית חנה (בעלה ר' יצחק סמול), שושנה, שיינדל (בעלה ר' ישראל שאול כהן).
סבא: ר' יחיאל מיכל (מצד אביו), ר' יצחק יחיאל הלוי דוידוביץ (מצד אמו).
סבתא: שיינא (מצד אמו).
מוריו: ר' איסר זלמן מלצר, ר' דוד [אביו], ר' פסח פרוסקין.
מתלמידיו: ר' אלימלך בלוט, ר' אפרים גרינבלט, ר' ישראל אידלמן, ר' ניסן אלפרט, ר' נתן לומנר.

נולד בז' אדר ה'תרנ"ה בעיירה אוזדה (אז רוסיה כיום בלארוס) לאחר שאדמו"ר רבי ישראל מקרלין-סטולין ברך את הוריו ונקרא 'משה' היות ונולד ביום הולדתו של משה רבנו.
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בזיכרונו המופלא ובענוותנותו ובגיל 6 שאף להיות רב בבגרותו. שיחק רק זמן קצר בחברת ילדים והעדיף להקדיש את רוב זמנו ללימוד התורה יחד עם אביו ועל אף היותו שחקן שחמט מוכשר החליט כי מוטב להשתמש במוחו ללימוד תורה, על כן הפסיק לשחק שחמט. כתב את כל חידושי התורה שעלו במוחו ובגיל 10 כבר היה בקי במסכתות "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". בגיל 12 עבר עם הוריו להתגורר בעיר סטרובין (אז רוסיה כיום בלארוס) ולפני הגיעו לגיל מצוות אביו שלח אותו ללמוד בישיבת "עץ חיים" בעיר סלוצק (בלארוס). יומם ולילה שקד על לימוד התורה, ישן כ-5 שעות בלבד ביממה, בגיל 13 כבר היה בקי בשני סדרים של הש"ס וכונה "העילוי מסטארובין". בגיל 15 נבחר עם תלמידים מצטיינים נוספים לעבור לישיבה שייסד ר' פסח פרוסקין בעיר שקלוב (בלארוס) ובשנת ה'תרע"א עבר עם תלמידי הישיבה לעיר אמציסלב [מסטיסלב] (בלארוס). בגיל 17 נודע כבקי בכל הש"ס עם התוספות, בגיל 19 סיים את ארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך ובעידוד אביו החל לכתוב שו"ת [שאלות ותשובות]. למד ושינן 150 פעמים את הספר "פרי מגדים".
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד שב לסטארובין, למד עם אביו והחל ללמד בחורים צעירים. במהלך ניסיונותיו לדחות את גיוסו לצבא הרוסי נפגש עם ר' ישראל מאיר הכהן (בעל ה"חפץ חיים") וקיבל את ברכתו. כאשר ממשלת רוסיה הודיעה שכל גיוסי הרבנים לצבא יבוטלו עד להודעה חדשה, החליטו אנשי קהילת אוזדה למנות אותו לרבם על אף היותו בגיל 20 בלבד.
בשנת ה'תר"ף הוזמן לכהן כרב קהילת ליובאן (בלארוס). בל"ג בעומר שנת ה'תרפ"א החליט לפתע לברוח מהעיר ודקות מעטות לאחר מכן פרץ פוגרום ובתוך ביתו נפלה פצצה. לאחר שחלף איומם של הקוזקים שב להנהיג את אנשי הקהילה ובשנת ה'תרפ"ג נשא לאישה את בתם של רבקה ור' יעקב משה קסטונוביץ.
בה' אלול ה'תרפ"ו נפטר משעלת בנו הבכור בהיותו תינוק. לאחר שחותנו אולץ על ידי השלטון הקומוניסטי להפסיק את עבודתו כשוחט החליט ללמוד שחיטה ושחט עבור אנשי הקהילה. הצליח לבנות מקווה טהרה בסיוע הקומוניסטים, עודד את המשך לימוד התורה וקיום המצוות חרף הרדיפות של השלטון הקומוניסטי ואף הגויים כיבדוהו והתפעלו מחכמתו וכנותו. במטרה לאלצו להתפטר מכהונתו נלקח לחקירות על ידי המשטרה החשאית, בנותיו אולצו ללכת לבית הספר הממשלתי ולבסוף גורש מביתו אולם חרף ההפרעות והאיומים המשיך לשקוד על לימוד התורה ולכתוב חידושי תורה. על מנת להציל את כתבי ידו שלח כל יום בדואר דפים אחדים לכל אחד מקרובי משפחתו בארה"ב ללא ציון כתובת חוזרת וללא חתימתו ולאחר השתדלויות מצד משפחתו ומכיריו בארה"ב יצא מרוסיה בראש חודש אלול ה'תרצ"ו יחד עם זוגתו ושלושת ילדיהם. בהגיעו לעיר ריגה (לטביה) נתבקש לכהן כרבה של דווינסק [דאוגבפילס] (לטביה) במקום ר' יוסף רוזין [הרוגצ'ובר] שנפטר אך העדיף להמשיך בדרכו ובחודש שבט ה'תרצ"ז הגיע לארה"ב.
לאחר חיפושים נואשים למקור פרנסה הוזמן לכהן כראש ישיבה בקליבלנד (אוהיו) אולם חודשים ספורים לאחר מכן נפטר מייסד הישיבה – הרב יהודה לוונברג והישיבה פוזרה. כעבור זמן קצר מונה לראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק. נהג לשלם את דמי ארוחת הבוקר שניתנה לו בישיבה, לא ביקש כל תשלום בעד סידור קידושין או כתיבת גיטין וכאשר שילמו לו ולעיתים סכומי כסף גדולים העביר את הכסף לישיבת "תפארת ירושלים" או למטרות צדקה והסתפק במשכורתו כראש ישיבה. אהב את תלמידיו ודאג לכל תלמיד באופן אישי, השתדל להחדיר בהם אהבה לקיום מצוות ובפרט למצוות תלמוד תורה ובכל קיץ הצטרף לפחות לחודש אחד לנופש שערכו תלמידי הישיבה בצפון מדינת ניו יורק. התעורר בשעה 4 לפנות בוקר על מנת ללמוד כ-3 שעות לפני תפילת שחרית ובימי שישי התעורר בשעה 2 לפנות בוקר. השתדל להגיע ראשון לתפילת שחרית וכל יום אמר פרקי תהילים. ייסד את קרן הצדקה "צרכי עמך", תרם בקביעות למוסדות האמריקאים לנכים ולחולי נפש וסייע בגיוס כספים גם למוסדות אחרים מלבד לישיבת "תפארת ירושלים". התלהב מכל יוזמה חדשה להפצת התורה. בכל הזדמנות השתדל לסייע לזולת, השיב לאלפי שאלות הלכתיות סבוכות שהופנו אליו בנושאים שונים גם בטכנולוגיה ורפואה וציטט מקורות כמעט מבלי לפתוח שום ספר. ניחן ביכולת לעשות שני דברים בו זמנית ולהמשיך אפילו כעבור שעות בנושא כלשהו בדיוק במקום בו הפסיק מבלי שיצטרך לרענן את זכרונו, נודע כבעל רוח הקודש ופעל ישועות לרבים מהפונים אליו. גם כאשר חלקו עליו ואף זלזלו בו לא כעס ולא הקפיד. סלד מכל שמץ מחלוקת, התייחס להפלות כרצח והתנגד בחריפות לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית.
בשנת ה'תש"ז הוציא לאור את הכרך הראשון של "דברות משה". עמד בראש נשיאות "אגודת ישראל" באמריקה ומונה כחבר "מועצת גדולי התורה", בשנת ה'תשכ"ד השתתף בוועידה העולמית של "אגודת ישראל" שנערכה בארץ ישראל. לאחר פטירת ר' אהרן קוטלר בב' כסלו ה'תשכ"ג מונה במקומו כראש "מועצת גדולי התורה" וכנשיא "החינוך העצמאי" בארץ ישראל, בחודש אדר שני ה'תשכ"ט מונה לנשיא "אגודת הרבנים" באמריקה וסרב לבקשות ארגונים שונים לעמוד בראשם היות ולא רצה לקבל תארי כבוד מבלי לשאת באחריות לנעשה בתוך הארגון.
למרות עיסוקיו הרבים למען הכלל היה רגיש לרגשות אשתו ובשעת הצורך אף סייע לה בקניות וברחיצת כלים. בשנת ה'תשמ"ב מצב בריאותו התרופף ולאחר שעבר ניתוח להשתלת קוצב לב הותר רק לבודדים בלבד לבקרו. היות והיה מרותק למיטתו מידי יום התכנס מניין מתפללים בדירתו. בשנת ה'תשמ"ה אושפז עקב מחלה שגרמה לו אבדן הכרה מעת לעת. בערב תענית אסתר הובהל לבית הרפואה וביום שני שנת ה'תשמ"ו השיב את נשמתו ליוצרה.
[ארונו הוצב בהיכל ישיבת "תפארת ירושלים" ולמעלה מ – 100,000 איש הגיעו טרם הטסתו לארץ ישראל. במוצאי פורים הגיע ארונו לישראל והוסע לישיבת "עץ חיים" בירושלים ובמהלך שושן פורים למעלה מרבע מליון איש ליווה את ארונו להר המנוחות].
מספריו:
•   אגרות משה: שו"ת (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6/ק7)
•   דברות משה: על הגמרא (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6/ק7/ק8/ק9/ק10/ק11/ק12/ק13/ק14/ק15/ק16/ק17)
•   דרש משה: אגדה ופרשת השבוע

דרכי גישה

ירושלים: הר המנוחות.
מהחניון נכנסים רגלית דרך הנתיב הימני עד לפניה ימינה, לפנות ימינה ולהמשיך עד לשער המקורה. לפנות שמאלה בשער המקורה ולעלות במדרגות, להמשיך כ – 20 מטר עם החומה שבצד ימין ובכניסה לסככת הברזלים נמצא הציון.
(בסמוך ציוני זוגתו-הרבנית שימא, חתנו-ר' אליהו משה שיסגל, אדמו"ר רבי אהרן מבעלזא, אדמו"ר מליסקא, אדמו"ר מנדבורנא, אדמו"ר מסוכטשוב רדומסק ובנו, אדמו"רים מסטראקוב, אדמו"ר מסטריזוב, אדמו"רים מפיטסבורג, ר' איסר זלמן מלצר, ר' אהרן קוטלר).

בית הכנסת בבלארוס בו התפלל
התמונה באדיבות JewishBelarus.org