אביו: ר' ששון.

בניו: שמואל וששון.

בתו: חביבה.

אחיו: אליהו ושמואל.

סבא: ר' שאול משה אליהו (מצד אביו), מאיר צ'יתאייאת (מצד אמו).

נולד בעיראק.

בצעירותו התייתם מאביו וגדל יחד עם שני אחיו בבית סבו (מאיר) בכפר כפל [צ'יפל] (עיראק). שקד על לימוד התורה וידע מסכתות שלימות בעל פה, ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובקיאותו בפוסקים, התפרסם כתלמיד חכם ובגיל 18 הוסמך לרבנות.

במשך 30 שנה כיהן כראש ישיבת "יחזקאל הנביא".

בשנת ה'תרס"ו מונה ל"חכם באשי" של הקהילה היהודית בעיר בצרה (עיראק). הקפיד מאוד על כל ענייני הדת אך לא החמיר במקום שלא צריך והיה מקובל על כל אנשי הקהילה. לבקשת נכבדי הקהילה מונה בשנת ה'תרס"ט על ידי השלטון הטורקי באיסטנבול ל"חכם באשי" באופן רשמי לכל ימי חייו. יצר קשרים טובים עם אנשי השלטון המקומי, שליט בצרה נהג לבקר אצלו מעת לעת וגם מלך עיראק [פייצל הראשון] נפגש עמו במהלך ביקורו בעיר בצרה וכיבד אותו מאוד. בזכות ידידותו הקרובה עם ראש כהני הזרם השיעי הציל בנות יהודיות רבות מהתאסלמות, דאג להן לנדוניה, השיא אותן לבחורים מתאימים ושלח אותן למקומות רחוקים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בה' אב ה'תרע"ד דאג יחד עם ראש הקהילה [יעקב מרדכי נח] לאלפי בחורים יהודים שברחו מבגדד על מנת להיפטר מגיוס לצבא הטורקי. במהלך מגפת הדבר שהשתוללה בבצרה בשנים ה'תרע"ט – ה'תרפ"א סייע למשפחות רבות. בשנת ה'תרצ"א הטיל חרם על אנשי הקהילה שהצטרפו ל"תנועה התאוסופית" והבדיל אותה מעדת בני ישראל. לאחר שנים בהן המחלוקת הלכה והחריפה בא' אדר ה'תרצ"ו נחתם הסכם שבעקבותיו נפסקו כל פעולות התנועה הנ"ל והחרם נגדם בוטל.

הפרעות שהתחוללו ביהודים במהלך חודש סיון ה'תש"א פגעו בבריאותו אולם עד יומו האחרון הלך לבית הכנסת וכעבור כחודש השיב את נשמתו ליוצרה.