אמו: שמחה.
מורו: המקובל רבי יהודה פתיה (בעל "רוחות מספרות").

נולד בשנת ה'תרע"ט.
מצעירותו שמר על פיו ומיעט לדבר, כמו כן הקפיד מאוד על שמירת העיניים וכיון שהנמיך את ראשו על מנת לא לראות מראות אסורים נעשתה לו גיבנת. היה פרוש מהבלי העולם, לא ישב על כורסא או ספה כדי לא ליהנות מהעולם הזה, לא אכל סלטים כיון ולטענתו הירקות גוררים תאוות המאכל ויש להזהר מתאוות העולם הזה. הרגיל את עצמו לא להרכיב רגליו זה על זה וכאשר התיישב עליו זבוב לא הבריחו וסבל על מנת לכפר עוונות.
יומם ולילה שקד על לימוד התורה, לפרנסתו עבד כחייט שעות אחדות אחר הצהריים בחנות קטנה בשכונת "מאה שערים" בירושלים והתעמק בלימוד הקבלה יחד עם רבי סלמאן מוצפי.
נודע כבקי בקבלה מעשית ומומחה לדעת על פי הדופק אם האדם חולה ממאכל או ממזג אוויר, עקב רוח רעה, כעס או פחד ולייחד ייחודים על מנת לרפא את האדם ונמנה על ל"ו צדיקים נסתרים.

כאשר בראש השנה שנת ה'תשס"ז שמע קול 'אברהם בן שמחה מתבקש לישיבה של מעלה' השיב 'עוד לא הגיע הזמן' וכעבור 6 חודשים השיב את נשמתו ליוצרה.