אמו: רחל.
אשתו: שולמית.
בניו: המקובל רבי בניהו, המקובל רבי מאיר.
מורו: המקובל רבי מרדכי שרעבי.
נולד בשנת ה'תרע"ח בעיר יזד (איראן).
בגיל חודש עלה עם משפחתו לארץ ישראל בעקבות נדר שאמו נדרה לאחר שכמה מילדיה נפטרו בקטנותם.
מילדותו שקד על לימוד התורה.
לאחר שנשא לאשה את בתו של ר' נחמיה מזרחי פתח לפרנסתו ברחוב אגריפס בית מלאכה לסנדלרות.
לאחר פטירת מורו (המקובל רבי מרדכי שרעבי) בכ' חשון התשמ"ד עמד במקומו בראשות ישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים. מיעט בדיבור, כמעט ולא השתתף באירועים משפחתיים ובענוותנותו לא הסכים שיעניקו לו שום גינוני כבוד. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, התפלל עם כוונות וייחודים,
כל שנה העניק לאדמו"ר מבעלזא אתרוגים לחג הסוכות.
בחודש אלול ה'תשע"ט נפטרה זוגתו.
בשנת ה'תשפ"ד נחלש מאוד, אושפז בבית הרפואה "שערי צדק" בירושלים ובשבת בבוקר השיב את נשמתו ליוצרה.