fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

מורו: שמואל הקטן.

נמנה על דור שלישי לתנאים מחכמי יבנה בתקופת חורבן ביתר – אחד מעשרה הרוגי מלכות.

בימי חכמי התלמוד שהיו כולם חסידים ואנשי מעשה, אמרו חז"ל 'כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי' (תלמוד בבלי בבא קמא ק"ג/ב'). והובא בכתבים שהשם "יהודה" מסוגל לשם חסיד כאשר רמז על כך דוד המלך ברוח הקודש "כי הפלה י-הוה חסיד לו" סופי תיבות – יהודה.

'היו כל מעשיו לשם שמים' (תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה י').

סובר כי אדם החוזר בתשובה צריך לפרוט את החטא (תלמוד בבלי יומא פ"ו/ב').

'רבי יהודה בן בבא אומר: לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוין' (משנה יבמות ט"ז/ג').

'רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: שממאנים את הקטנות. ושמשיאין את האישה על פי עד אחד. ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש. ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח. ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות' (משנה עדויות ו'/א').

'עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים אסור ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בן בתירא מתירין' (תלמוד בבלי עבודה זרה נ"ט/ב').

'רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה [מחיצה] גבוה עשרה טפחים... הלכה כרבי יהודה בן בבא' (תלמוד בבלי עירובין כ"ב/ב').

'ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים [ומעט] על שבעים אמה ושיריים המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה [ביתן שמירה] או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר' (תלמוד בבלי עירובין כ"ג/א').

'פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח. שהיה גונח מה עשה לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח' (תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה י').

לאחר חורבן בית המקדש אסר על שימוש בבשמים לאות אבל ולא הודו לו חכמים (תלמוד בבלי תוספתא סוטה ט"ו/ט').

'כשנהרגו רבן שמעון ורבי ישמעאל, באה שמועה אצל רבי עקיבא ואצל רבי יהודה בן בבא, עמדו וחגרו מתניהם שקים וקרעו את בגדיהם ואמרו... ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שלסוף פורעניות גדולות עתידות לבוא לעולם' (תלמוד בבלי שמחות הלכה ח').

'כשנהרג רבי עקיבא בקיסרין באתה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא ואצל רבי חנינא בן תרדיון, עמדו וחגרו את מתניהם שקים ואמרו אחינו ישראל שמעונו... מכאן ועד ימים קלין לא ימצא מקום בארץ ישראל שלא יהיו שם הרוגים מושלכים בו' (תלמוד בבלי שמחות הלכה ט').

'פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו. אמרו לו רבי מה תהא עליך? אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלוש מאות לונביאות [חניתות] של ברזל ועשאוהו ככברה' (תלמוד בבלי סנהדרין י"ד/א').

'בשעת מיתתו אמר יודע אני שאין בי עוון אלא עוון אותה העז שעברתי על דברי חכמים' (תלמוד בבלי בבא קמא פ'/א') שחכמים אסרו לגדל בהמה דקה בארץ ישראל משום שהיא יוצאת ורועה בשדה אחר ושוברת את הנטיעות 'וכשמת דקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו בידו אלא עוון אותה העז בלבד' (תלמוד ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה י').

'אף על רבי יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד הי עניו אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות [מאימת המלך]' (תלמוד בבלי סוטה מ"ח/ב').

'זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרוסינהו אלא בטלו דיני קנסות מישראל' (תלמוד בבלי סנהדרין י"ג/ב').