אדמו"ר רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ

תאריך הילולא: י''א אייר מקום קבורה: פולין

אביו: ר' מנחם מענדל רובין מלינסק (בעל "דרכי צדק").
אמו: הרבנית ביילה.
אשתו: הרבנית שיינדל (בזיווג ראשון), הרבנית רבקה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג שני – אדמו"ר רבי אברהם חיים מלינסק, אדמו"ר רבי אליעזר מדז'יקוב ואדמו"ר רבי יעקב ממליץ.
בתו: מזיווג שני – הרבנית רייצא (בעלה אדמו"ר רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ).
אחיו: ר' יהושע העשל [אב"ד יאניב], ר' ישראל יעקב יוקל [אב"ד בולחוב], ר' שמואל שמעלקא [אב"ד רומאן ובאר].
אחותו: מרת רחל (בעלה ר' צבי הירש המגיד מחירעב).
סבא: ר' יעקב (מצד אביו), ר' יצחק הלוי הורוביץ מהמבורג (מצד אמו).
סבתא: מרת רייצא (מצד אמו).
מוריו: ר' אלימלך מליז'נסק, ר' יעקב יצחק [החוזה מלובלין], ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' מנחם מנדל מרימנוב, ר' מרדכי מנישכיז, ר' משולם איגרא (דודו).
מתלמידיו: ר' אברהם מאולינוב, אדמו"ר רבי אלימלך ויסבלום מרודניק, אדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז (בעל "דברי חיים"), ר' צבי הירש מרימנוב, ר' שלום רוזנפלד [העילוי מראווא], אדמו"ר רבי שלמה זלמן פרנקל מוויליפולי.

נולד בו' סיון שנת ה'תק"ך בעיירה לנשוב (אוקראינה). אביו העניק לו את השם 'נפתלי' על שם אחד מל"ו צדיקים שלימד את סבו [ר' מאיר מטיקטין].
מילדות ניכר בכישרונות נדירים ובגיל 3 ידע לקרוא. בגיל 7 היה בקי במסכתות רבות בתלמוד הבבלי ולא נמצא בעיירה מלמד שיוכל ללמדו על כן כאשר הגיע לעיירה אחד מחסידיו של ר' אלימלך מליז'נסק ור' מנחם מענדל [אביו] התפעל מחריפותו ובקיאותו ביקש שילמד את בנו היות ולא ידע כי הינו נמנה על עדת החסידים. אמו (הרבנית ביילה) הבחינה בהתנהגותו הנוטה לדרכי החסידות והציעה לאביו לשלוח אותו ללמוד בישיבת דודו (ר' משולם איגרא) בעיר טיסמניץ [טישמייניצה] (אוקראינה). יומם ולילה שקד על לימוד התורה, באחד הימים כאשר למד שעות רבות את פסקי הרי"ף [ר' יצחק אלפסי] פיו נתייבש עד שלשונו דבקה לחכו ולא יכול היה להוציא הגה ולפתע נתגלה אליו הרי"ף. כעבור 5 שנים סיים ללמוד 3 פעמים את התלמוד הבבלי.
ביקש מהוריו שהנחת התפילין הראשונה שלו תהיה על ידי אחד מתלמידי הבעש"ט ובגיל 13 נסע עמם לעיר ימפולה ור' יחיאל מיכל מזלאטשוב הניח לו את התפילין בפעם הראשונה.
בגיל 15 נודע כגאון בתורת הנגלה ונסע ללמוד אצל ר' אלימלך בליז'נסק. כאשר החל להתפרסם כפועל ישועות, התפלל כל בוקר בעד כלל ישראל שלא יאונה להם כל רע כדי שלא יצטרכו לבוא אליו ולבקש שיתפלל בעדם. השתדל להסתיר את מעשיו והחל לומר מליצות ובדחנות ולהופיע כבדחן בחתונות אולם צדיקים שהבחינו כי בכל אמרותיו הוא פועל תיקונים וישועות על ידי 'ייחודים' כינו אותו 'הרבי החכם'.
בגיל 18 נשא לאישה את בתו של הגביר ר' זאב [ולוויל] סטוקר והתגורר בבית חותנו העשיר בעיירה ברודי (אוקראינה) אולם זוגתו שגדלה בעושר לא אבתה בסגנון חיים שונה וכעבור תקופה קצרה גרש אותה בהתאם לעצת אביו ועצת ר' מיכל מזלאטשוב. לאחר ששהה שנה בבית מדרשו של ר' יחיאל מיכל בזלאטשוב נשא לאישה את בתו של הגביר ר' צבי הירש גולדהמר ונסמך על שולחן חותנו בעיירה דוקלא. שקד על לימוד התלמוד הבבלי והירושלמי, שולחן ערוך, פוסקים ותורת הנסתר ולפרנסת ביתו עסק במסחר ביין.
נענה לבקשת אנשי קהילת רופשיץ (פולין) והחל לכהן כרב העיירה. לאחר פטירת אביו [בכ"ג תשרי ה'תקס"ד] חלק מתושבי לינסק התנגדו למינויו כרב הקהילה במקום אביו. ר' יחזקאל פאנט (בעל "מראה יחזקאל") השפיע על הקבוצה להסיר את התנגדותה ויצא בראש משלחת לעיירה רופשיץ להכתירו לרב העיר לינסק. אנשי הקהילה ברופשיץ לא הסכימו לוותר על רבם ובעצת רבי מנחם מנדל מרימנוב ו'החוזה מלובלין' הוחלט כי ינהיג את הקהילה בלינסק ממקום מושבו בעיירה רופשיץ, יום אחד בשבוע ישהה בלינסק ויכהן גם כרב הקהילה בעיירה סטריזוב (פולין).
התפרסם כבעל רוח הקודש ופועל ישועות ואלפי חסידים נהרו אליו מהונגריה, פולין ורוסיה. נהג להסתובב בעיירות ובכפרים על מנת לאסוף כסף למצוות פדיון שבויים, נודע כבעל קול ערב ובכל ליל שבת היו לו ניגונים מיוחדים ל'שלום עליכם', ל'אשת חייל', ל'אזמר בשבחין' ובסיום סעודת שבת ניגן את "זמר המלאכים" שקיבל ממורו (החוזה מלובלין) למילות הפיוט 'לא-ל אשר שבת'. כל השנה עסק במצוות סוכה או דיבר על הסוכה. בח' תשרי נהג לומר פעמיים את כל ספר תהלים, בהושענא רבה בין ההקפות עם ארבעת המינים נהג לתקוע בשופר תשר"ת [תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה], גם ביום שמיני עצרת נהג לעשות הקפות ובאחת השנים זכה במהלך ההקפות של שמיני עצרת להתגלות זקנו – ר' ישעיהו הלוי הורביץ (בעל השל"ה הקדוש). כשלא היה כרפס לליל הסדר ובמקום השתמש בתפוח אדמה ברך עליו ברכת פרי האדמה למרות שכל השנה נהג לברך על תפוחי אדמה ברכת שהכל. הורה להתמיד ולשנן את אשר לומדים בתורת החסידות, תלמוד בבלי ופוסקים, ספרי מוסר וספר "תנא דבי אליהו". הזהיר לא לאחר בזמן 'קריאת שמע' ותפילה והנהיג להתפלל ברוגע ובשקט, שנא את העצבות ועורר להיות תמיד בשמחה, גינה את הגאווה והקנאות היתרה ונלחם בתנועת המשכילים אולם בד בבד לעג לחסידים שאוחזים בטפל ובמנהגי חסידות שונים ואינם מקיימים את הכתוב בתורה, העדיף את החסידות המקורית של בני עליה מעטים ולא את החסידות ההמונית המצרפת לשורותיה חסידים מכל קצוות תבל אשר מבקשים רק לשנות סדרי בראשית ולחולל מופתים עבורם. הזהיר לשקוד על לימוד הש"ס ופוסקים עד גיל 25 ורק אז התיר ללמוד את תורת החסידות ולהתנהג בחסידות. כל דבריו ושיחותיו היו מלאי רמזים ורק המצוינים שבתלמידיו הבינו את עומק מחשבותיו.
בעת ביקורו בעיר לנצוט (פולין) אמר 'רואה אני כאן את ריחה ולבלובה של תחיית המתים'.
בט"ו אב שנת ה'תקפ"ו הרים את המקטרת בידו ושבר את הפמוט בבית המדרש, כאשר הגיע לפתע זוגתו וסיפרה כי התרנגול קפץ על החלון ושבר את כוס הקידוש של שבת, אמר לה 'מתכוונים לי או לך'.
בחורף שנת ה'תקפ"ז פנה אל אדמו"ר רבי שר שלום מבעלזא וסיפר לו כי אדמו''ר רבי אברהם יהושע העשיל [ה''אוהב ישראל'' מאפטא] מסר לו סודות ורזים טרם פטירתו ועתה רצונו למסור לו סודות אלה, כעבור תקופה קצרה הפסיק לדבר היות וכל ימיו הקפיד לכוון ייחודים וצירופי שמות קודש בכל מילה שאמר ומפני שקשה לו לכוון את כל הכוונות העדיף לא לדבר כלל מאשר לדבר ללא כוונות וייחודים.
כאשר נסע שוב ללנצוט חלה וציווה לא לחקוק על מצבתו שבחים אלא רק שהיה "יחיד בדורו בחכמת א-לקים". בנו (ר' יעקב) הגיע לשהות במחיצתו ונתן לו שקדים כסגולה אולם תגובתו הייתה 'בני נזכרת מאוחר מדי'. טרם השיב את נשמתו ליוצרה לחש לעומדים בסמוך למיטתו 'רק כעת נודע לו - ליצר הרע שאינני שלו' והוסיף: 'בעולם הזה הצדיקים מרעישים עולמות ופותחים שערי שמים כדי להביא את הגאולה, אולם כאשר הם באים לעולם הבא הם שוקעים בשעשועים ונהנים מזיו השכינה להנאתם ושוכחים את תפקידם הרם. אני לא ארשה שיוליכו אותי שולל בנגינת כינור, בדברי שעשועים ובדרשות, אעמוד וארעיש עולמות עד שלא תישאר כל ברירה אלא להיענות לי ותגיע גאולה שלמה לכל עם ישראל'.
מספריו:
• אילה שלוחה (ק)
• אמרי שפר: חידושי תורה (ק)
• זרע קודש: על התורה ומועדים (ק1/ק2)

התמונות באדיבות K. Bielawski

דרכי גישה

לנצוט [לנצהוט]

רחוב מוניוסקי 15 [Moniuszki]

[הציון באוהל מצד שמאל. באוהל שמצד ימין ציון אדמו''ר רבי אלעזר שפירא מלנצהוט].