אביו: ר' יעקב.
אמו: אסנת.

אשתו: לולו [מרגלית].

בניו: בנימין, יחזקאל, משה ושאול.

בנותיו: לאה (בעלה אלברטו ליאון) ושושנה (בעלה עובדיה).

אחיו: ר' יצחק.
אחותו: שרה.

מורו: המקובל רבי יהודה פתיה (בעל "רוחות מספרות").

מתלמידיו: המקובל רבי עזריאל מנצור.

נולד בשנת ה'תר"ס בעיר ארביל (כורדיסטן כיום עיראק), דור 22 לשושלת של משפחת ברזאני אשר במשך כ – 400 שנה כיהנו כרבנים ושוחטים בקרב יהודי כורדיסטן.
בגיל 17 עבר לעיר בגדד (עיראק) ושקד על לימוד התורה עם המקובל רבי יהודה פתיה.
בשנת ה'תרפ"ג לערך נשא לאשה את בתם של עזיזה וראובן פתיה [אחיו של המקובל רבי יהודה פתיה].
כאשר מורו (המקובל רבי יהודה פתיה) עלה בשנת ה'תרצ"ד לארץ ישראל הצטרף אליו ועלה יחד עם זוגתו וילדיו והתיישב בשכונת "בית ישראל" בירושלים.
יומם ולילה שקד על לימוד התורה, הסתגר בבית כנסת לעדת הארבלים בשכונת "בית ישראל" והתעמק בלימוד התלמוד הבבלי וכתבי האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי], למד בישיבת "אור זרוע לצדיק" על שם יחזקאל הנביא ונפגש באופן קבוע ללמוד עם ר' בן ציון אבא שאול (בעל "אור לציון") ור' סלמאן מוצפי. ארגן שיעורי תורה ותלמוד לבעלי מלאכה ולימד תלמידים בודדים את תורת הנסתר.
שימש כסופר סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות], האיר פנים לכל אדם ורבים שחשו כאבים בגופם פנו אליו על מנת שיניח את ידו על מקום הכאב ולאחר שלחש את תפילתו עם "כוונות" מיוחדות הכאבים חלפו, לעיתים העניק להם קמעות שכתב אך עם זאת ניכר בצניעותו ובענוותנותו והתנהג בפשטות, התרחק מכל פרסום וגינוני כבוד והשתדל מאוד להסתיר את בקיאותו בתורה ודרכו בקודש אפילו מבני ביתו.
בב' אייר ה'תש"ז בנו (משה) שהיה לוחם במחתרת הלח"י [לוחמי חרות ישראל] ונתפס על ידי הבריטים התאבד בגיל 20 בצינוק טרם הועלה לגרדום.
בל' אב ה'תשט"ז בנו (יחזקאל) ששימש כמסתערב נהרג במהלך פעילות מודיעינית כתוצאה מירי שוגג של קצין צה"ל ונטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
בליל שבת שנת ה'תשל"ד השיב את נשמתו ליוצרה.

תמונת הצדיק באדיבות נכדו – מר אמנון רותם