אביו: עזריאל.

אמו: בת שבע.

אשתו: גוטיל טובה.

בנו: אפרים עזריאל.

בנותיו: דבורה (בעלה ר' מאיר צבי ברגמן) ומרים רייזל.

אחיו: אברהם יצחק, אשר, ישראל מאיר ושרגא פייביש.

אחיותיו: אסתר (בעלה יוסף אליעזר זינגר), גיטל רבקה, הנייה ופייגא עטיל.

סבא: ר' אשר (מצד אביו), ר' ישראל מאיר הלוי לויטן מפומפיאן (מצד אמו).

סבתא: דבורה (מצד אביו), שרה הענא (מצד אמו).

מוריו: ר' איסר זלמן מלצר (בעל "אבן האזל"), ר' אליהו בער קאץ, ר' יהודה לייב פורר, ר' יחזקאל הלוי ברשטין (בעל "דברי יחזקאל"), ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק [הגרי"ז], ר' יצחק יעקב רבינוביץ [ר' איצל'ה], ר' נפתלי הירץ קרצ'מר (בעל "נועם המצוות"), ר' נתן צבי פינקל [הסבא מסלבודקה], ר' שאול זקש.

מתלמידיו: אדמו"ר רבי אברהם מנחם דנציגר מאלכסנדר (בעל "אמרי מנחם"), ר' אברהם סלים (בעל "נתיב התורה"), ר' ברוך שמואל הכהן דויטש (בעל "ברכת כהן"), ר' חיים שאול קרליץ, ר' יהודה זרחיה מרדכי לייב חיים הלוי סגל (בעל "ראשית העבודה"), ר' יואל קלופט (בעל "דעת יואל"), ר' מאיר צבי ברגמן (בעל "שערי אורה"), ר' מרדכי גרוס (בעל "הכל יודוך"), ר' נח וולוקוביץ, ר' נסים טולדנו, ר' שמעון בעדני.

נולד בי"ט טבת ה'תרנ"ח בעיירה ובלנינקס (ליטא).

בגיל 5 התהלך לבדו ברחובות העיירה בליל יום הכיפורים וניצל מקבוצת צוענים שניסתה לחטוף אותו. בגיל 10 החל ללמוד בישיבה בעיר פוניבז' [פאנבזיס] (ליטא), בשנת ה'תרע"ג עזב לתקופה קצרה ללמוד בישיבה בעיירה שקודוויל (ליטא) ובאותה שנה עבר ללמוד בישיבת "כנסת ישראל סלובודקה" שבעיר קובנה (ליטא). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד שב לביתו בעיירה ובלנינקס ולמד עד סוף חורף ה'תרע"ה עם קבוצה של תלמידי ישיבה בבית המדרש המקומי. בעצת מורו (ר' יחזקאל הלוי ברשטין) נסע בשנת ה'תרע"ה ללמוד ב"ישיבת סלוצק" בעיר סלוצק (בלארוס) ושקד במסירות על לימוד התורה מתוך עוני עד שראש הישיבה (ר' איסר זלמן מלצר) מינה אותו ללמוד עם קבוצת בחורים תמורת מלגה. בשנת ה'תרפ"א מונה לר"מ [רב מלמד] ב"ישיבת סלוצק" שהתפצלה, אך עקב סכנת מאסר של השלטון הקומוניסטי נמלט בחודש אדר ה'תרפ"ג יחד עם ר' איסר זלמן מלצר לעיר קלצק (בלארוס) בה ייסד ר' אהרן קוטלר ישיבה עבור התלמידים שעזבו את "ישיבת סלוצק" ושתי הישיבות אוחדו.

בשנת ה'תרפ"ד נשא לאשה את בתם של פרומה רבקה [אחות של ר' איסר זלמן מלצר] ור' בן ציון גילמובסקי בעיר ניאסוויז' (בלארוס) ללא השתתפות בני משפחתו והתגורר בסמוך לחותנו בעיירה מיר (בלארוס). כעבור זמן שב לעיר קלצק ללמד בישיבה ולאחר שר' איסר זלמן מלצר עלה לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ה הצטרף גם להנהלת הישיבה. הוזמן על ידי ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק לעיר ברסט (בלארוס) לכהן כראש "ישיבת תורת חסד" אולם המינוי לא יצא אל הפועל.

בי"ט תשרי ה'תרפ"ז נפטר אביו ונטמן בעיר פוניבז'.

בשנת ה'תרצ"ד מונה לראש "ישיבת נובהרדוק" (בלארוס) אולם כעבור כשנתיים עזב את משרתו ובסוף שנת ה'תרצ"ה מונה לראש ישיבת "בית ישראל קרלין" ["אור ישראל"] בעיירה לונינץ (בלארוס) ומשפחתו נותרה להתגורר בקלצק. לאחר חג שבועות שנת ה'תרצ"ח החליט להתפטר מתפקידו היות ותלמידי הישיבה שנמנו על חסידות קרלין נסעו לחג אל אדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין לפרק זמן יותר ארוך מכפי שהתנה עמם אולם לאחר הפצרות אדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין נותר בתפקידו.

בט' תשרי ה'ת"ש נפטרה אמו ונטמנה בעיירה ובלנינקס.

בעקבות מלחמת העולם השניה שפרצה בי"ז אלול ה'תרצ"ט עבר עם משפחתו להתגורר בעיר וילנה (ליטא) ובד' טבת ה'ת"ש בתו הבכורה (מרים רייזל) נפטרה ממחלה בהיותה בגיל 14 ונטמנה בעיר וילנה. שלושה מאחיו ושתיים מאחיותיו נרצחו במהלך השואה.

לימד את תלמידי ישיבת קלצק יחד עם תלמידי ישיבת לונינץ שנמלטו לוילנה. כיהן כר"מ ומסר שיעורים לתלמידי "ישיבת קלצק" שעברה לעיר יאנובה (ליטא), אולם בעקבות המצב באירופה התלבט אם לנצל את "אשרת היציאה" שהייתה ברשותו גם ללא משרה מובטחת בארץ ישראל או להישאר בתפקידו כראש ישיבה. לבסוף החליט לעשות גורל – החזיק בידו שני מסמכים ונתן לפקיד לקחת אחד מהם אך למרות שהפקיד לקח את "אשרת היציאה" נותר בוילנה ורק כאשר המלחמה התקרבה לליטא נמלט מווילנה ובח' טבת ה'תש"א הגיע עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר בביתו של ר' איסר זלמן מלצר בירושלים.

לבקשת ר' משה אביגדור עמיאל (בעל "דרשות אל עמי") עבר להתגורר בשכונת "מרכז בעלי מלאכה" בתל אביב ומונה לר"מ ב"ישיבת היישוב החדש" ["ישיבת הרב עמיאל"] אולם כעבור חודשים אחדים התפטר מתפקידו בהוראת ר' אברהם ישעיה קרליץ (בעל "חזון איש") ובהמלצתו עבר בשנת ה'תש"ב לשכונת "כרם" בירושלים והחל לכהן כראש ישיבת "בית יוסף-נובהרדוק".

בשנת ה'תש"ד מונה לר"מ ב"ישיבת לומז'ה" בפתח תקווה ורק בסופי שבוע שב לביתו בירושלים.

בשנת ה'תש"ט מונה לר"מ ב"ישיבת קלצק" ברחובות ובסופי השבוע שב לירושלים.

לבקשת ר' יוסף שלמה כהנמן החל בשנת ה'תשי"ב לכהן כראש ישיבת פוניבז' בבני ברק יחד עם ר' יהושע דוד פוברסקי (בעל "ישועת דוד") ור' שמואל רוזובסקי (בעל "שיעורי רבי שמואל רוזובסקי"). מידי שבועיים גם מסר שיעורים ב"ישיבת גרודנא" באשדוד וב"ישיבת עץ חיים" בירושלים.

בי"ג שבט ה'תשכ"ט נפטרה זוגתו ונטמנה בבית החיים בבני ברק.

במשך כ – 30 שנה עמד בראש "ועד הישיבות", עודד הקמת ישיבות בישראל ובחו"ל [חוץ לארץ] והתווה את דרכן של הישיבות הליטאיות בישראל. דגל בלימוד בהתאם לשיטת בריסק וחינך שלא לזוז מדברי הראשונים. עודד בקיאות בש"ס, בפוסקים ובספרים "קצות החושן" ו"שב שמעתתא" (לר' אריה לייב הכהן הלר) וסלד מביטול תורה. התנגד לשינויים בסדרי הישיבה ואסר על בני הישיבות להתגייס לצה"ל [צבא הגנה לישראל] מלבד אם אין תורתו אומנותו או שהוציא רישיון נהיגה. שימש כנשיא של מוסדות וארגונים תורניים רבים ונודע כמנהיג הציבור הליטאי לצד ר' יעקב ישראל קניבסקי [הסטייפלר] (בעל "קהלות יעקב").

התמנה כחבר ב"מועצת גדולי התורה" של אגו"י [אגודת ישראל] ובשנת ה'תשל"ב מונה לראש "מועצת גדולי התורה". בעקבות התנגדותו להחלטת אדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור (בעל "בית ישראל") על הליכה משותפת עם מפלגת "פועלי אגודת ישראל" בבחירות לכנסת פרש בשנת ה'תשל"ד מ"מועצת גדולי התורה" אולם כעבור זמן חזר לכהן בראשות המועצה יחד עם האדמו"ר מגור. לאחר עליית מפלגת "הליכוד" לשלטון בבחירות שנערכו בשנת ה'תשל"ז פעל לצירוף מפלגת "אגודת ישראל" לממשלה אולם התנגד לקבלת משרות מיניסטריאליות והתיר רק משרות של סגני שרים וראשות ועדות הכנסת. בסוף שנת ה'תשמ"ד התפטר מ"מועצת גדולי התורה".

בשנת ה'תשמ"ה ייסד יחד עם ר' יעקב ישראל קניבסקי את העיתון "יתד נאמן" ובשנת ה'תשמ"ח יזם את הקמת ארגון הכשרות "שארית ישראל" ומפלגת "דגל התורה".

התנגד לפעילויות חב"ד, קרא לחסידי חב"ד "הכת הידוע" ודרש לא להתחשב בה היות ולדבריו סטתה כת זו מדרך הישרה. יחד עם ר' אברהם משה חברוני (בעל "משאת משה"), ר' חיים ליב הלוי שמואלביץ (בעל "שערי חיים") ור' יעקב ישראל קניבסקי התנגד להקמת "מדרשה גבוהה לתורה" מטעם מכון "הרי פישל" ["מכון אריאל"] להכשרת רבנים, היות וראה בזה שינוי ממתכונת הכולל שתכליתו לימוד לשם לימוד והתנגד לישיבות תיכוניות. עודד מוסד על תיכוני שקיים לימודי מחשבים והנהלת חשבונות אולם התנגד ללימודים אקדמיים ב"מכללה לבנות" בירושלים לבוגרות סמינרים "בית יעקב" הכוללים תכנים ושיטות לימוד המנוגדים למסורת "בית יעקב" ואסר על תלמידיו להינשא לבנות שלמדו במכללה זו. התנגד לשבועונים שיצאו במגזר החרדי, כגון: "צופר" ו"יום השישי" ["ערב שבת"].

משנת ה'תשנ"ו התנתק מעניינים ציבוריים ופוליטיים עקב חולשתו ומצב בריאותו.

בשנת ה'תשס"ב השיב את נשמתו ליוצרה ובהלוויה שהתקיימה ביום שישי השתתפו מאות אלפי אנשים שהגיעו מכל העולם.

מספריו:

•    אבי עזרי