אביו: ר' יואל.

אשתו: פיגא רבקה (בזיווג ראשון), לאה (בזיווג שני).

בנו: מזיווג ראשון – ר' שלמה.

בתו: רחל (בעלה יוסף הכטר).

אחיו: ר' יעקב [אב"ד איוושט].

נולד ברומניה ונקרא על שם סבו.

מילדותו שקד על לימוד התורה והתפרסם כעילוי.

נשא לאישה את בתו של ר' יהושע ונסמך על שולחן חותנו. סבל מעוני ודוחק כלכלי ועל כן נאלץ להציע את עצמו לרבנות בעיר פיאטרה ניאמץ (רומניה) אולם ראשי הקהילה נוכחו לגלות את בקיאותו בכל התורה וחריפותו וחלקם שחששו מכך הכשילו את קבלתו כרב הקהילה. כאשר ניגש להציע את מועמדותו לרב הקהילה בעיר בוטושאן (רומניה) שוב לא הצליח להסתיר את גאונותו ועומק ידיעותיו בתורה כעצת בנו (ר' שלמה) ועל כן שוב לא מונה לרב הקהילה. לאחר פטירת אביו מונה במקומו לרב הקהילה בעיר הארשא (רומניה) ושימש גם כשוחט היות ולא סמך על שחיטת אחרים. עבר לכהן כרב הקהילה בעיירה בערא [בורה] הסמוכה לעיר רומאן (רומניה). לא הפסיק את לימודו טרם הבין את הלימוד ופעמים רבות לא ישן ולמד עניין אחד בגמרא כל הלילה, התפרסם בבקיאותו העצומה בסדר 'קדשים' ו'טהרות' וממקומות שונים שלחו אליו שאלות הלכתיות בסדרים אלו. נודע כבעל זיכרון מופלא ועם זאת ניכר בענוותנותו.

בשנת ה'תר"ץ כאשר שכב על ערש דווי עסק במשנת 'חלת דבש שריסקה' בסוף מסכת עוקצין, שינן את תחילת פרק ראשון בספר "היד החזקה" לרמב"ם [רבי משה בן מימון], אמר את פסוקי הייחוד שאומרים בעת יציאת הנשמה, קרא 'שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד' והשיב את נשמתו ליוצרה.