רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א

תאריך הילולא: י''א אדר מקום קבורה: ישראל

אביו: ר' רפאל יצחק זרחיה (בעל "זרע יצחק").

אמו: שרה.

אשתו: רחל (בזיווג ראשון), רחל (בזיווג שני).

בניו: מזיווג ראשון – ר' אברהם, ר' רפאל ישעיה (בעל "אמרי נועם").

בנותיו: מזיווג ראשון – קלארה, שמחה (בעלה ר' אברהם פארדו) ושרה.

סבא: ר' ישעיה (מצד אביו) ר' יוסף ב"ר פסח ביאליר (מצד אמו).

מוריו: הראשון לציון ר' חיים נסים משה מזרחי (בעל "אדמת קודש"), ר' חיים בן עטר (בעל "אור החיים"), המקובל ר' יונה נבון (בעל "נחפה בכסף"), המקובל ר' שלום שרעבי [הרש"ש].

מתלמידיו: ר' אברהם אליעזר ב"ר צבי הלוי, ר' אברהם פארדו [חתנו], ר' חיים מרדכי סורנאגה, ר' יצחק קאסאוי, ר' שלמה ב"ר דוד חסאן, ר' שמואל הכהן.

נולד בחודש השביעי להריון בשנת ה'תפ"ד בירושלים (ישראל). בעת לידתו היה נראה כי אין תקווה לחייו על כן הניחוהו על גבי הקרקע אך סבתו שהרגישה כי יש בו רוח חיים עטפה אותו בצמר גפן ובגדים בכדי לחממו והצילה את חייו.

מילדותו ניכר כבעל נפש עדינה ואיסטניס. נהג להתבודד, עמל רבות לטפח בעצמו מידות טובות והנהגות ישרות, שקד יומם ולילה על לימוד התורה וכל דבר קטן שארע לו גרם לו לחוסר מנוחה נפשית ולצער רב. בגיל 6 החל ללמוד בבית המדרש "בית יעקב" ובח' אייר ה'תצ"ב בהיותו בגיל 8 התייתם מאמו שחלתה במגיפה שפרצה בירושלים.

בשנת ה'תצ"ז נשא לאישה את בתו של ר' נסים ברכה.

למד בישיבת "יפאר ענווים" אולם לאחר שמורו (ר' יונה נבון) מונה לראש ישיבת "בית יעקב" עבר ללמוד בישיבת "בית יעקב". במשך שנים רבות למד בחברותא עם הראשון לציון ר' יום טוב אלגאזי [מהרי"ט]. כתב חידושי תורה בהלכה ובאגדה, פירוש על ספר "האגור" וחידושי דינים בהלכות מליחה. החל לחקור ולכתוב את תולדות גדולי ישראל וראה חשיבות רבה גם בידיעת זמן הדפסת ספריהם, בגיל 16 כתב קונטרס "העלם דבר" ששימש כיסוד לחיבור ספרו "שם הגדולים" ובגיל 17 כתב את ספרו הראשון – "שער יוסף".

בשנת ה'תק"ב למד בישיבת "כנסת ישראל" שייסד ר' חיים בן עטר ובגיל 20 החל ללמוד את חכמת הקבלה בישיבת "בית א-ל" יחד עם הרש"ש. בחודש תמוז ה'תקי"א הצטרף לחברת "אהבת שלום" שייסד הרש"ש ומנתה רק 12 מתלמידי הישיבה שתכליתה להוסיף קדושה ולהשיג השגות גדולות ומעלות רמות בעולם הזה ובעולם הבא.

נהג ללבוש בגדי כבוד והדר והקפיד על ניקיון בגדיו וסידורם. נודע כבקי בשפות שונות: איטלקית, ספרדית, עברית, ערבית, פורטוגזית וצרפתית ובחודש שבט ה'תקי"ג נבחר כשד"ר [שליח דרבנן] וערך מסעות באירופה לצורך איסוף תרומות עבור קהילת חברון. באשכנז חשדו בכשרות תעודותיו, טענו כי הינו זייפן ולא הזמינו אותו לדרוש לקהילה מלבד קהילת פרנקפורט שקיבלה אותו בכבוד לאחר שרב הקהילה – ר' יעקב יהושע פאלק העניק לו את המלצתו ואת החלק השני של ספרו "פני יהושע". במהלך שהותו בלונדון (אנגליה) למד שחיטת עופות. על אף כל טלטולי הדרך המשיך לשקוד על לימוד התורה, תמיד דאג להביא לאשתו מתנות, מלבושים ותכשיטים ובד' ניסן ה'תקי"ח שב לירושלים. בשנת ה'תקי"ט מונה כדיין שלישי בבית הדין של הראשון לציון ר' רפאל מיוחס בכר שמואל (בעל "פרי האדמה") ושל ר' יהודה נבון. בשנת ה'תק"ך סרב לבקשת קהילת היהודים באמסטרדם (הולנד) לכהן כרב הקהילה והעדיף לשקוד על לימוד התורה ולערוך תעניות ל"כפרת עוונות" ולתוספת קדושה. בחודש שבט ה'תקכ"ד יצא בראש משלחת של גדולי חכמי ירושלים לקושטא אולם הגיע למסקנה כי אין תועלת בהליכתם לטורקיה והחליט להמתין במצרים. לבקשת פרנסי הקהילה בקהיר החל לכהן כרב הראשי של מצרים ולקראת חודש תשרי ה'תקכ"ה הביא את משפחתו להתגורר עמו. בחודש טבת ה'תקכ"ה נפטר אביו. השיא את בתו (קלארה) לאחד מנכבדי העיר אולם בחודש אלול ה'תקכ"ה נפטרה לאחר מחלה קשה.
בה' אדר שני ה'תקכ"ט עזב עם משפחתו את קהיר והתיישב בחברון (ישראל). בראש חודש חשון ה'תקל"ג שוב נשלח כשד"ר לאירופה מטעם קהילת חברון. מפאת אוניות המלחמה של הרוסים בהגיעו לאלכסנדריה (מצרים) נאלץ לשהות 7 חודשים במצרים. בי"ט אלול הגיע לטוניס וכאשר הגיע אליו הידיעה על פטירת זוגתו חלה בעצבות ודיכאון.

בי"ז אייר ה'תקל"ד הגיע לעיר ליוורנו (איטליה) והתגורר בבית בתו (שרה), המשיך להולנד ולצרפת והתקבל בכבוד על-ידי גדולי הדור ואנשי הקהילות. לכל מסעותיו לקח עמו מטה מחופה בטס כסף ועליו חקוק שם קדוש להצלחת הדרך. ניהל פנקסי חשבון מדוקדקים על ההכנסות וההוצאות במהלך השליחויות בכדי שלא יכשל אפילו באבק גזל. חיפש כתבי יד וספרים עתיקים, נהג לחתום 'אנא זעירא דמן ירושלים' או 'איש ירושלים' ובתפילותיו לישועה ביקש 'בזכות ארץ ישראל וזכות אבות'. הקפיד מאוד על כשרות המאכלים ובהגיעו למקום שאפילו השוחטים לא נזהרו מאיסור "סתם יינם" נמנע מלאכול בשר והסתפק בשבת רק בדגים. השתטח על קברי צדיקים וטבל במקווה לפני ואחרי ההשתטחות. השתדל להסתיר את דרכו בקודש ואת ידיעותיו בתורת הנסתר ובכוונות האריז"ל. הוכיח את אנשי הקהילות בהן ביקר על אי שמירת חוקי התורה או זלזול באיסורים שונים והתנגד לביצוע שינויים בנוסח התפילות ובחינוך הילדים.
בכ"ח אלול ה'תקל"ח סיים את מסע השליחות והתיישב בליוורנו. ברח מן השררה והכבוד, נודע בענוותנותו, סרב לקבל תפקיד ציבורי והתפרנס ממכירת ספריו. למרות ייסורים וחולאים שונים מהם סבל שקד יומם ולילה על לימוד התורה בישיבה שהקימה עבורו משפחת פירירא ובישיבת משפחת ריקאנטי. כל שבוע סיים את כל ספר תהלים וכל שנה סיים ללמוד את כל התנ"ך, ששה סדרי משנה, ספר הזוהר ותיקוני הזוהר. התריע נגד שיטת הפלפול בתורה שלא על דרך האמת אלא רק בכדי לחדד את השכל. התפלל והתחנן שלימוד התורה ומעשיו יהיו לשם שמים לעשות נחת רוח לבורא ולא לשום פניה אחרת ונודע בכושר זיכרון מופלא ובבקיאות בכל התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשים, ספרי הרמב"ם והטור, פוסקים ראשונים ואחרונים, כתבי האריז"ל וספרי קבלה.
חיבר כ – 83 ספרים בכל מקצועות התורה והשתדל להדפיס את רובם ולהפיצם וכתב תפילות רבות ליחיד ולציבור שחלקם הוכנסו לסידור התפילה ולמחזורים. ייסד את חבורת "חדשים לבקרים" שעסקה בלימוד תורת הנסתר ועריכת תיקונים במהלך כל הלילה וכל ליל שישי ערך עמם תיקון כרת. התפרסם כמומחה בכתיבת קמעות הפועל ישועות ויהודים גם מחוץ לאיטליה פנו אליו על מנת שיכתוב להם קמע ושיתפלל לישועתם. ברח ממחלוקות, השתדל להשכין שלום ודעתו הייתה מכרעת בכל ענייני ההלכה. נודע באהבתו לבריות ולימד זכות על כלל ישראל. למעט לאנשים אחדים שהכיר היטב נמנע מלהעניק כתב "סמיכה לרבנות". נזהר במעשיו ובדיבורו בכדי להרבות ולקדש שם שמים, מיעט בדיבור ובפרט בראש השנה, בעשרת ימי תשובה, בחג השבועות ובשבתות וחידש עריכת תענית דיבור לשעות. מיעט בשינה – במהלך שנים אחדות ישן על כורסא, בשבת לא ישן כלל וכל לילה התעורר בחצות לעריכת 'תיקון חצות'. ערך תעניות רבות בפרט בעשרת ימי תשובה, בערבי ראש חודש ובימי השובבי"ם [פרשות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים]. חידש עריכת "תענית של מים" – נמנע משתיית משקה זמן רב לעיתים יומיים או שלושה. לא אכל ירקות היות ומצוי בהם תולעים, לא אכל בשר ביום חול וכאשר חלה עשו לו התרה לאכול בשר. כל ימי הפסח אכל מצה שמורה ובליל שבועות נהג לומר בשמחה את שתי האדרות כשהוא עומד. נהג להתחקות אחר מעשיהם של צדיקים ולקבל על עצמו הנהגות קדושות אולם כל ההנהגות שקיבל על עצמו היו בלא נדר ובלא קבלה. מכל הכנסה כספית הפריש תחילה את המעשר לארנק מיוחד ואחר כך הכניס את השאר לארנק אחר וחילק את המעשרות לעניים פעמיים בשנה – בערב סוכות ובערב פסח. נזהר מאוד לא לכעוס ולא להקפיד, עמל רבות לזכות למידת הסבלנות אך עם זאת נודע בתקיפותו נגד פורקי עול בכל עניין הנוגע לכבוד שמים. חינך את ילדיו בנחת ובשלווה, לא הרים קולו ולא כעס עליהם אף אם עשו שלא כשורה ונגד רצונו וסייע לאחותו שמצבה הכלכלי היה דחוק.
בז' חשוון ה'תקל"ט נשא לאישה את בתו של ר' משה הלוי מהעיר פיזה (איטליה) בהיותה בגיל 29.
בכ"ב טבת ה'תקמ"א נפטרה בתו (שרה) בליוורנו.
בשנת ה'תקמ"ב סרב לבקשת הקהילה בצפת לכהן כרב העיר ולאחר שסרב גם בשנת ה'תקמ"ה להצעת יהודי אנקונה (איטליה) למנותו לרב הקהילה מינו את בנו (ר' רפאל ישעיה) במקומו.

בשנת ה'תקנ"ג בנו (ר' אברהם) הגיע לליוורנו כשד"ר ובשנת ה'תקנ"ה ביקש לשוב עמו לארץ ישראל אך מסיבות שונות נותר בליוורנו. בשנת ה'תקנ"ט חלץ לפתע את מנעליו ונהג באבלות ורק כעבור ימים אחדים הגיע מכתב מירושלים ונודע כי באותה עת בדיוק נפטר בנו – ר' אברהם.

בשנת ה'תקס"ב סרב לבקשת חכמי ירושלים לכהן כנשיא רבני ארץ ישראל וכ"ראשון לציון" על אף שהשתוקק לשוב לארץ ישראל.

בכ"ו כסלו ה'תקס"ד נפטרה זוגתו השנייה לאחר שסבלה כשנה מחולי קשה.

שנים רבות סבל מדלקת חריפה בדרכי השתן, בחורף ה'תקס"ו מחלתו גברה ולאחר חודשיים של ייסורים בליל שבת פרשת זכור השיב את נשמתו ליוצרה. הלווייתו נערכה במוצאי שבת וראשי הקהילה פרסמו צו האוסר לקיים את חגיגות פורים באותה שנה.

[בשנת ה'תש"א ניתנה פקודה ע"י השלטון הפשיסטי באיטליה לפנות את בית החיים היהודי ב"וויא דל קוראלו" ועצמותיו הועברו לבית הקברות החדש. בי"ט אייר ה'תש"ך ארונו הוצא מליוורנו ובכ' אייר נטמן בהר המנוחות – ירושלים].

מספריו:

• אהבת דוד (ק)

• אחורי תרעא: על הוריות

• בית מנוחה

• ברית עולם: על ספר חסידים

• ברכי יוסף (ק1/ק2)

• בתי הנפש: על הגדה של פסח

• גאולת עולם: על הגדה של פסח (ק)

• דברים אחדים: דרושים (ק)

• דבש לפי (ק)

• העלם דבר (ק)

• ועד לחכמים (ק)

• זהב סגור: על כתבי האריז"ל

• זיכרון משה

• זרוע ימין (ק1/ק2)

• חדרי בטן. לחם מן השמים. סבר יוסף (ק)

• חדשים לבקרים

• חומת אנך: על התנ"ך (ק)

• חיים שאל: שו"ת (ק)

• חסדי/ראשי אבות: על מסכת אבות (ק)

• חי מדבר: הגהות על הריטב"א

• טוב עין (ק)

• טוב הארץ

• יוסף אומץ: שו"ת (ק)

• יוסף בסדר: תפילות ותיקונים (ק)

• יוסף לחק: על "חק לישראל"

• יוסף לקח

• יוסף תהלות: על תהילים (ק)

• יעיר אזן (ק)

• יש מאין: הגהות על הזוהר

• ככר לאדן (ק)

• כסא דוד (ק)

• כסא רחמים (ק)

• כף אחת: סגולות ותפילות (ק)

• כרם חמ"ר [חינוך, מילה, רפואה] (ק)

• לב דוד: מוסר (ק)

• לדוד אמת (ק)

• מדבר קדמות (ק)

• מורה באצבע: מוסר (ק)

• מחזיק ברכה (ק1/ק2)

• מעגל טוב (ק)

• מראית העין: על עין יעקב (ק)

• משמרת הטהרה: לערב ראש חודש

• נחל אשכול: על חמש מגילות

• נחל קדומים (ק)

• נחל שורק: על ההפטרות

• סנסן ליאיר: תפילות ותיקונים (ק)

• עבודת הקודש (ק)

• עולת תמיד

• ע"ט רצון

• עין זוכר

• פה אחד: על הגדה של פסח

• פני דוד (ק)

• פס ידא: על הרמב"ם

• פתח עיניים (ק1/ק2)

• צוארי שלל: על ההפטרות (ק)

• צפורן שמיר (ק)

• ראש דוד (ק)

• רוח חיים

• שומר ישראל: סגולות ותפילות (ק)

• שיורי ברכה (ק)

• שמות הגיטין

• שמחת הרגל: על הגדה של פסח (ק)

• שם הגדולים (ק)

• שער יוסף: על מסכת הוריות (ק)

• שפה אחת: על הגדה של פסח

• שפת היאור: סודות וקבלה מעשית

דרכי גישה

ירושלים: הר המנוחות.

מהחניון נכנסים רגלית דרך הנתיב השמאלי, הציון בסמוך לכניסה בצד ימין.