ר' כרוספדאי דמימיו לא סליק אלא שישי, דאיהו צדיק, בו ירוץ צדיק ונשגב (זוהר פרשת שלח לך) – שהיה תמיד העולה השישי לקריאת התורה בשבת, שהוא בעל החשיבות הגדולה מכולם.
חבריו כינו אותו "חמיד ליבא" ["חמוד הלב"].
"תא חזי יומא חד אערענא באתר דר' כרוספדאי אנא וחברייא ותקינת לן אמיה דר' כרוספדאי מנרתא בשבעה בוצינין ואפקת ספרא דר' כרוספדאי. כי הוו קראן בספרא דא הכי הוו נחתין חיילן דמלאכיה לסחרה לון כבני נשא דמתקבצין לחופה במזמוטי חתן וכלה. וקב"ה הוה נחית בכל משריין דיליה למשמע מלין מההוא ספרא. ואבוי דר' כרוספדאי הוי נחית ליה קב"ה עמיה למשמע מלין דבריה ר' כרוספדאי וליליה דא ליל דשבועות הוה והכי הוי חדי קב"ה באלין מלין כיומא דאתייהיבה אורייתא בטורא דסיני".
אמו לא ידעה על פטירתו "ליליה חדא אזדמן לן למהוי אושפיזן בבית אמיה דר' כרוספדאי ותקינת לן פתורה ומנרתה והוה ר' כרוספדאי אתכנש לההוא עלמא אמרת אמיה רבנן והא לא הויתון שריין לפתורה דא בלא אורייתא מאי אשתני זמנה דא משאר זמנין. אמינא לחבריה נפתח במילי דאורייתא דלא ייתי תקלה להאי עניא על ידנא דאם ידעת דברה איהו מת ייתי תקלה על ידנא ותמות קדם זמנה... אמרה ליה רבנן מלין אלין לאו אינון אלא מההוא עלמא אזלת לההוא שרגא דהוה לה סימנה ביה דכד רבי כרוספדאי הוה חי הוה שרגא מתנענע ונהרה בכמה נהורין מרקמן. חזתה לנהורה דאתחשכת מיד אמרת רבנן רבנן אבדה קא אתאבידה לי. ואנא בעינה למיזל לפשפשה בגינה אמרו ודאי הא אשתמודעאת לה. אזלו לארחייהו ואיהי נפקת לפרשת אורחין ואשכחת יונה נוקבה. אמרת לה יונה יונה אנת דהוית שליחה מהימנה למארך... באומאה עלך בההיא יונה בההיא שמא קדישה דתיזיל בשליחות דילי ותדע אי ברי חי או מת מיד לעידן רמשא חזרה בשליחותה... והות ממרטא גדפהא וחפרת כוכא. מיד יהבת קלא ואתכנשה לההוא עלמא" (תקוני זוהר, תקונא שבעין).
מספריו:
• ספרא דר' כרוספדאי