אביו: ר' יוסף.אמו: מרת שרה.מורו: רבי דובער [המגיד ממעזריטש].מתלמידיו: ר' יצחק אשכנזי.
לאחר שמלכות פולין אסרה על כל יהודי המדינה להשיא את בנותיהם הבתולות, מיהרו היהודים להשיא את הבנות על מנת שלאחר מכן יתגרשו ויוכלו להינשא למי שיחפצו. בכפר קטן השיא יהודי עשיר את בתו היחידה - שרה, לר' יוסף [נצר למהר"ל מפראג], אשר לימד של בניו הקטנים, היה ירא שמים והתאלמן. זמן קצר לאחר החתונה הגזירה התבטלה, העשיר ביקש את ר' יוסף להעניק גט לבתו אך שרה לא הסכימה לגירושין בטענה כי בעלה הינו צדיק וירא שמים, הדבר נעשה מה' ואולי זהו הזיווג האמיתי שלה וה' יעזור שתזכה להוליד ממנו בן צדיק. בי"ז תמוז ה'ת"ץ נולד בנם – יהודה לייב שרה'ס [בן שרה], אשר בספר "רזיאל המלאך" נכתבה תפילה עבורו שתהיה לו פתיחת המוחין.נודע כאיש של חסד, נמנה על הצדיקים הנסתרים – התבודד ביערות והסתתר במערות, כאשר הגיע למקום כלשהו בנסיעותיו הרבות התבודד בחדרו ואיש לא היה יכול לעקוב אחר הנהגותיו השונות. בביקוריו אצל הבעל שם טוב הקדוש (ר' ישראל), התקבל בשמחה רבה והבעש"ט אמר כי ר' לייב אינו מתכוון לסגף את עצמו בצומותיו אלא הוא שוכח לאכול מרוב דביקותו בקב"ה. ביקר פעמים רבות אצל המגיד ממעזריטש (ר' דובער) שהעניק לו מכתב המלצה לאיסוף כספים לצדקה לאחר שבאחד המקומות שלא הכירו את ר' לייב קשרו את ידיו ורגליו ורצו לגלח לו את הזקן והפאות אך לאחר ששמעו את תפילתו והבחינו כי אמת בפיו הניחו לו.עבר ממקום אחד למשנהו בכדי לחפש צדיקים נסתרים ולפרנסם ואף השתמש ב'קפיצת הדרך' על מנת לפדות יהודים עניים שנכלאו ע"י הפריצים. מימיו לא התפלל ללא מניין, ובאחד הכפרים צירף למניין ביום הכיפורים פריץ שהיה יהודי מומר ובמוצאי יום הכיפורים, לאחר גמר התפילה המומר הוציא את נשמתו ב"אחד". כאשר הקיסר האוסטרי (פרנץ יוזף) החל לגזור גזירות שונות על היהודים על מנת להפריע להם בקיום המצוות, הפעיל ר' יהודה לייב מאמצים רבים בקרב חוגי המלוכה לבטל את הגזירות השונות ואף נכנס אל הקיסר ודיבר על ליבו לבטל גזירות.ביום הכיפורים שנת ה'תקנ"א הגיע אל ר' פינחס מקוריץ אליו נהג להגיע מספר פעמים במהלך השנה ובמוצאי יום הכיפורים נכנס לקבל את ברכתו. ר' פינחס שהה עמו זמן קצר ואמר בעיניים זולגות דמעות 'מה אעשה ואתם רוצים להיות הראשונים?' ולאחר חודשים אחדים קרא ר' יהודה לייב למקורביו, צווה אותם שהלווייתו תהא פשוטה וברגעיו האחרונים אמר שר' אבאלי מקאליש (בעל "מגן אברהם") היה גאון אמיתי, מקובל אמיתי, צדיק אמיתי.[באותה שנה, לאחר מספר חודשים נפטר גם ר' פינחס מקוריץ].