אביו: יוסף.
אשתו: פוצ'ה.
סבא: ר' יוסף (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' סעיד שריאן, ר' ראובן סיני.

נולד בשארף (תימן).

בגיל 13 החל ללמוד בישיבת ר' יצחק וינוגרד בירושלים ונודע כבקי בכל הש"ס בעל פה. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, גם כאשר התהלך ברחוב וקיבל "סמיכה" לרבנות מר' יוסף חיים זוננפלד.

התגורר בכפר השילוח בסמוך לבית הכנסת והסתפק באכילה מועטה, חי בעוני ובנו נפטר מרוב רעב. מונה לאב בית הדין של עדת התימנים

לאחר שערבים שרפו את ביתו בשנת ה'תש"ח וגם כתבי ידו עם חידושי התורה עלו באש עבר להתגורר בדירה בגודל 9 מטר מרובע בסמטת נחלת צבי בירושלים והפסיק לכתוב חידושים בטענה 'תורתך בתוך מעי' היות וידע בעל פה את כל התורה, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשים ומאמרי חז"ל, שולחן ערוך והרמב"ם ואפילו את תפילות הימים הנוראים התפלל בעיניים עצומות.

עמד בראש ישיבת "חיי שלום" ותבע מתלמידיו להבין את הנלמד לעומק ולא לשכוח את שלמדו. במהלך דרשותיו ציטט את המקורות ואף ציין את המיקום המדויק בדף ללא שמונח כל ספר לפניו.

כיהן כראב"ד [ראש אב בית דין] התימנים בירושלים וקיבל בסבר פנים יפות כל אדם, נהג לחלק לילדים סוכריות וכאשר אנשים פנו אליו אפילו באמצע הרחוב בשאלות הלכתיות השיב מייד.

בשנת ה'תשכ"ח השיב את נשמתו ליוצרה.