fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad
אביו: ר' משה.
אשתו: בת שבע (בזיווג שני).
בניו: מזיווג שני – יוסף, מיכאל, משה ושלום.
אחיו: ר' אהרן, ר' אפרים.
מוריו: ר' דוד חייט, ר' וידאל קואינקה (בעל "חוק חיים").
מתלמידיו: המקובל רבי משה עידאן, המקובל רבי שלום הדאיה.
נולד בשנת ה'תקפ"ה באורג'וק (בוסניה והרצגובינה) – צאצא לר' יוסף קארו (בעל "בית יוסף").
בגיל 5 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר בעיר העתיקה בירושלים.
לאחר שזוגתו נפטרה בצעירותה נשא לאשה את בת שבע.
במשך כל השבוע שקד על לימוד התורה בישיבת המקובלים "בית א-ל" בירושלים ורק ביום שישי שב לביתו. נודע בגדולתו ובקיאותו בתורת הנגלה והקבלה ולאחר פטירת המקובל רבי שלום משה חי גאגין (בעל "שמח לבי") בי"ב אלול ה'תרמ"ג מונה במקומו לראש ישיבת המקובלים "בית א-ל".
פעמים רבות יצא כשד"ר [שליח דרבנן] להודו ולעיראק על מנת לאסוף כספים עבור הישיבה. ביאר כמעט את כל כתבי האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי] ולמרות מצבו הכלכלי הדחוק הביא לדפוס יחד עם אחיו (ר' אפרים) ספרי קבלה שונים כגון ספר "התכונה" לר' חיים ויטאל. כונה פרסיאדו [שפירושו בלאדינו – 'יקר'] וניכר בענוותנותו, אפילו את הקניות לביתו ערך בעצמו ולא הסכים למנות לו שמש שיסייע לו. רבים נהרו לבית המדרש להאזין לתפילתו ולקולו הערב וכל מוצאי שבת רבים מתושבי העיר העתיקה בירושלים גדשו את בית המדרש לשמוע מפיו "ויהי נועם..." [שאומרים בתחילת תפילת ערבית] ולחזות בפניו שנהרו מה"כוונות" שכיוון באותה עת. נמנה על קבוצה קטנה ומובחרת של 13 מקובלים שלעולם לא פגמו בראיה ובמחשבה שהתאספה מעת לעת בחדר קטן הנקרא "מסתרים" בסמוך למקווה "רבי ישמעאל כהן גדול" מבלי שאיש ידע אודותם על מנת להתבודד ולהתפלל על גלות השכינה וכאשר השיב את נשמתו ליוצרה בשנת ה'תרס"ג גילו את המפתח לחדר קשור על גופו [רק כעבור 3 שנים במהלך השבעה של אחד מ-13 המקובלים גילה רבי שמואל סלנט את סוד המפתחות שמצאו על גופם].
מספריו: