fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t

אביו: ר' חיים מירוסלב.

אשתו: הרבנית חנה (בזיווג שני).

בניו: ר' אהרן זעליג, ר' חיים דוב מיאנוב ור' משולם זלמן יהונתן.

בנותיו: הרבנית טאבא (בעלה אדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה בעל "דברי יחזקאל"), הרבנית ציריל טילא (בעלה ר' צבי הירש הכהן גלאנץ).

מוריו: ר' אריה לייב הכהן הלר (בעל "קצות החושן"), ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ [החוזה מלובלין], ר' יצחק חריף מסמבור (בעל "פני יצחק").

נולד בשנת ה'תקכ"ז בעיר ירוסלב (פולין).

מילדותו שקד על לימוד התורה וניכר בכושר זכרונו המופלא, כבר בגיל 9 התפרסם כעילוי הבקי בתלמוד הבבלי והירושלמי, התכתב בעניינים תורניים עם ר' אלכסנדר סנדר מרגליות (בעל תשובות הרא"ם) וכונה "לייבוש חריף".

נשא לאשה בת למשפחת עשירים מהעיר פשמישל (פולין) וזוגתו עסקה במסחר היין של משפחתה אולם היות ולא יכלה לסבול את פרישותו מענייני העולם ודביקותו בעבודת השם במסירות נפש, לאחר שסרב לעסוק במסחר ונסע ללמוד אצל ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ ["החוזה מלובלין"] נענה לבקשת זוגתו והעניק לה גט.

נשא לאשה את בתם של חיה שרה ואדמו"ר רבי משה טייטלבוים (בעל "ישמח משה") שהסכימו לשלושת תנאיו: 1.נדוניה גדולה על מנת שלא יזדקק לקבל עליו עול רבנות 2.להתנהג כרצונו בדרכי החסידות ולהגיע לרבו בלובלין 3.שר' משה טייטלבוים יגיע עמו לפחות פעם אחת אל ה"חוזה מלובלין", וזאת למרות שבתחילה הרבנית חיה שרה לא הסכימה לשידוך בגלל היותו גרוש. בשעת החופה נגלתה אליו סבתו שנפטרה ואמרה לו שלא יחשוב שזה הזיווג השני אלא הוא זיווגו הראשון. נסמך על שולחן חותנו ושקד על לימוד התורה, העניק לשותף את הנדוניה שקיבל על מנת שיעסוק במסחר אך לאחר שאיבד את כל רכושו בשריפה נאלץ לכהן כרב בעיירה קרעשוב (פולין).

לאחר שחותנו עבר לכהן כרב בעיר שאטוראליאויהיי [אויהל] (הונגריה) בשנת ה'תקס"ח החל למלא את מקומו כרב הקהילה בעיירה שינובה [שיניאווה] (פולין). כעבור 20 שנה עבר לכהן כרב הקהילה היהודית בעיירה וישניצה (פולין).

התפרסם כגאון בתורת הנגלה ובתורת הנסתר ובעל רוח הקודש הפועל ישועות בברכותיו אולם לא קיבל כל אחד שביקש להימנות על חסידיו ודחה כל מי שלא היה תוכו כברו. הרבה מצדיקי דורו נסעו אליו ואמרו כי הוא אדמו"ר לאדמו"רים אולם לא היו לו גבאים וכל מי שרצה להיכנס לחדרו ואחז בידית הדלת הרגיש פחד ורעדה. כתב חידושים על התורה, משנה, תלמוד, הלכות ואגדות הן על פי תורת הנגלה והן על פי תורת הנסתר. נהג לומר את ה"הושענות" [בחג סוכות] בחדר מיוחד כשהוא שוכב בפישוט ידיים ורגליים ובשעת 'קידוש לבנה' לבש בגדי שבת ושטריימל, גם בשבת אכל מעט מאוד ולאחר סעודת ליל שבת למד בעיון במשך שעות תלמוד בבלי עם מהרש"א [רבי שמואל אליעזר הלוי אידליס]. נודע כקפדן ותקיף בדעתו השונא בצע בפרט במקום שיש חילול ה', לעיתים לא השיב 'שלום' לאנשים שידע כי אינם נוהגים כשורה. עשירי ופרנסי הקהילה ואפילו צדיקי דורו חששו מהקפדתו היות וידעו כי דבריו נשמעים בשמים ולאחר שסבל צער ועוגמת נפש ממחלוקות שהתעוררו בינו ובין ראשי הקהילה החליט לעזוב את וישניצה ולעלות לארץ ישראל אולם בהשפעת חותנו ויתר על החלטתו והמשיך להנהיג את הקהילה.

בשנת ה'תק"ץ השיא את בתו לאדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה.
לאחר שהתערב בענייני הבחירות של החברה קדישא בניגוד לתקנות העיירה פרנסי הקהילה מצאו הזדמנות לפטר אותו מכהונתו ובאמצע הלילה של חול המועד סוכות שנת ה'תקצ"ח נאלץ לעזוב את וישניצה. על אף בקשתו להישאר בעיירה עד אחר חג הסוכות ראש הקהילה נענע בראשו לאי הסכמה, על כן אמר לו שיישאר כך ועד אחרית ימיו ראש הקהילה נשאר מנענע את ראשו, יתר פרנסי הקהילה שהשתתפו בהחלטה לגרשו נפטרו שלא כדרך הטבע וזמן קצר לאחר עזיבתו פרצה שריפה בעיירה וישניצה ושני שליש מבתי המגורים עלו באש.
עבר להתגורר בעיר בריגל [בז'סקו] (פולין), שקד על לימוד התורה מבלי להתערב בענייני הציבור ואמר 'רציתי לתקן את העולם כולו ולא עלתה בידי, רציתי לתקן את המדינה וכשגם זה לא עלתה בידי חשבתי על כל פנים לתקן את עירי אך הנני רואה שגם זה לא הצליח בידי, אם כן אשוב לתקן את עצמי'.
נהג להישען על כסאו וראשו זקוף למעלה בדביקות ובשנת ה'תר"ו השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    ארי שבחבורה: על מסכת כתובות (ק1/ק2)

•    אריה דבי עילאי (ק1/ק2)

•    חידושי אריה דבי עילאי (ק)

•    עטרת זקנים: על הש"ס