fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' משה.
אמו: הרבנית לאה.
אשתו: הרבנית רחל.
בניו: ר' בנימין, ר' שלמה, ר' אברהם, ר' דוד, ר' מאיר ור' משה.
בנותיו: מרת לאה, מרת שמחה מאור ומרת שרה הוד.
אחיו: יעקב.
סבתא: קמרה (מצד אביו), עזיזה (מצד אמו).
מוריו: המקובל חכם אפרים זילכה הכהן, ר' צדקה חוצין [השני].
מתלמידיו: ר' בנימין ור' שלמה [בניו], ר' משה צדקה, ר' יעקב ישראל לוגאסי.
נולד בחודש אלול ה'תרע"א בכפר כיפרי (עירק).
בגיל 4 התייתם מאביו ואמו נאלצה לעזוב את האחוזה המפוארת בה התגוררו ולעבור לעיר בגדד (עירק) על מנת לפרנס בדוחק את ילדיה הקטנים. בהגיעו לגיל 8 ניסה לסייע לאמו בפרנסת הבית אולם היות ולא הצליח החל ללמוד ב"מדרש תלמוד תורה". שקד על לימוד התורה יומם ולילה, ניכר בענוותנותו ובזריזותו והתפרסם כבקי בעל-פה בתורה, מדרשים, משניות, תלמוד בבלי וירושלמי, שולחן ערוך, ספרי ראשונים ואחרונים, ספר ה"זוהר", "כף החיים" ועשרות ספרים בפשט ובקבלה. בכל עניין תורני ששאלו השיב על אתר ואף ציטט את המקור ובגיל 17 קיבל סמיכה להוראה מחכמי בבל.
בשנת ה'תרפ"ח הצטרף לשיירה שעלתה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. כאשר התפלל בקבר רחל אמנו זכה להארה כי שם זוגתו 'רחל' ובגיל 29 נשא לאישה את בתם של ר' אברהם ורימא דורי והתגורר בדירת מרתף קטנה ברחוב הבעש"ט שבשכונת "בית ישראל" בירושלים.
למד בישיבת המקובלים "פורת יוסף" בירושלים תוך פרישות מכל ענייני עולם הזה, הקפיד לשמור על הזמן ובכל זמן פנוי שינן את אשר למד באותו יום. בגיל 33 לערך החל בעריכת צומות כפי המופיע בספר "הקנה" לר' נחוניא בן הקנה וכעבור 6 שנים החליט להמשיך את תעניותיו, על אף הפצרות אמו והמקובל חכם אפרים הכהן להפסיק את הצומות שתק היות והרגיש כי האוכל מגשם אותו ובמשך 40 שנה עסק בתעניות וסיגופים וצם כל יום עד אחר צאת הכוכבים למעט שבתות וימים טובים. כל יום נהג לטבול במקווה שמימיו היו רותחים [שבגין חומו רק יחידי סגולה העזו לטבול בו], מייד לאחר מכן טבל במקווה עם מים קרים תוך שהוא מפטיר "באש ובמים" ולא ניגב את גופו אלא רק את שער ראשו היות וחס על הזמן. התפלל עם עדת המכוונים בבית כנסת "בית א-ל" ולאחר שהמניין התבטל עקב פטירת חלק מהחכמים נהג להתפלל תפילת שחרית בבית כנסת "אברהמוף" בשכונת הבוכרים והקפיד שהחזן יחבוש כובע. בעת התפילה ואמירת ברכות האריך בכוונות וייחודים, תוך זהירות לומר כל מילה באופן ברור ובכל פעם שהזכיר את שם ה' הזדעזע בכל אבריו עד שמרוב הרגל זה נעשה לו כטבע שני. לאחר התפילה למד בספר "חוק לישראל" כשהוא עטור בטלית ותפילין וסיים את כל ספר תהילים. תפילת מנחה נהג להתפלל בבית כנסת "שושנים לדוד". בסיום השיעור הקבוע בשעות הלילה ותפילת ערבית בבית כנסת "חברת אהבת חיים" פנו אליו רבים בבית הכנסת ובדרכו לביתו טרם שבר את צומו על מנת לקבל את עצתו וברכתו ולבקשת מוריו וחבריו [המקובל חכם מנחם מנשה, המקובל חכם אפרים זילכה הכהן והמקובל ר' יצחק כדורי] החל לערוך פדיון נפש במטבעות מכסף והתפרסם כפועל ישועות אולם ברח מן הכבוד ואת כל הכסף שקיבל מהפדיונות מסר מעת לעת למשרדי "יד לאחים" מבלי לבקש קבלה או אישור.
הקפיד לקרוא "קריאת שמע שעל המיטה" סמוך לחצות הלילה, לאחר שערך "תיקון חצות" עם מנין מקובלים בבית כנסת "חברת אהבת חיים" נהג לברך ברכות השחר וללמוד בספרי קבלה, ישן מעט תוך שהוא ממלמל פסוקים מעניין הגאולה וטרם עלות השחר התעורר לסדר יומו הרגיל בעבודת הקודש.
בליל שישי נהג להשתתף בסדר לימוד "תיקון כרת" בבית המדרש "שושנים לדוד", ביום שישי לאחר תפילת שחרית קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" כשהוא עטוף בציצית ותפילין והתפלל תפילת מנחה גדולה מול "הכותל המערבי". טבל במקווה ולבש בגדים לבנים, בסיום תפילת ערבית של שבת בבית כנסת "שאול צדקה" טרם שב לביתו לסעודת שבת ביקר את אמו ונישק את ידיה ולאחר סעודת ליל שבת מיהר למסור שיעור בבית המדרש "פורת יוסף" שבשכונת גאולה. נהג לקרוא בעצמו בתורה במניין שהתפלל עמו בנץ והמתין גם למניין שאחריו על מנת לקרוא בתורה גם עבורם. לא היה מסוגל לשמוע או לראות חילול שבת ומכיוון ועל פתח דירתו חנה רכב בבעלות יהודי שנסע עם רכבו במהלך יום השבת נהג לסגור כל שבת את החלון היחיד בדירתו כולל התריס ולהגיף את הווילון ואם בלכתו ברחוב התקרב רכב לעברו מייד היסב פניו אל הקיר והחל לזמר זמירות שבת.
בראש השנה ויום הכפורים נהג להתפלל עם מקובלי "בית א-ל" אך משנתבטל המניין התפלל עם ר' יהודה צדקה ור' יוסף עדס בבית כנסת "שאול צדקה". כל ליל כיפור נשאר ער ואת כל תפילות יום הכיפורים ערך בעמידה. נזהר לא להביט במראה ולא להאזין לרדיו, הקפיד לשמור על קדושת העיניים והמחשבה ולא הסכים להצטלם, בחורף לא נשא עמו מטריה ומעולם לא לבש מעיל חורף. הכין יין מיוחד לקבל בו את פני משיח צדקנו. טרם מלחמת ששת הימים בראותו את רבי עובדיה יוסף בפנים נפולות אמר לו 'לא תדאג יהיו חסדים גדולים מה' וגם לכותל שריד מקדשנו נוכל להגיע ללא הפרעות' ומספר שבועות טרם מלחמת יום כיפור התריע על מלחמה קשה העומדת לפרוץ שתגבה קורבנות רבים.
היות וחשש מביטול תורה נהג לדרוש בעניין תורני בכל הזדמנות שאנשים ישבו ולא למדו כדי לזכותם בלימוד תורה וכך הנהיג את מסירת השיעור התורני טרם שיעורו השבועי של הראשון לציון ר' עובדיה יוסף בבית כנסת "תפארת ירושלים" לעדת היזדים.
בזקנותו שהה בבית הזקנים "בית באייר" היות וסבל ממחלת השכחה והיה משותק ברוב גופו כתוצאה מאירוע מוחי. אף על פי כן הקפיד על תפילה בזמנה, המשיך לומר תהילים כשהוא שוכב על מיטתו ללא יכולת לנוע וכאשר קראו לפניו בספר "בן איש חי", "כף החיים", חומש עם פירוש רש"י או משניות וטעו במילה או אפילו בשם של תנא מייד היה מתקן. מעולם לא השמיע אנחת כאב ובעת שתקפו אותו כאבים עזים זעק את מילות השיר "יודוך רעיוני" בניגון בגדאדי. כאשר אחד הרופאים שלא הצליח לעשות לו פיזיותרפיה הזהיר כי מצבו אינו טוב היות ואינו זז כלל החל בנו (ר' בנימין) לומר את הפסוק – ה' מלך ה' מלך וכו' ופסוקי "עלינו לשבח" ולתדהמת כולם מייד קם על רגליו והזיז את גופו מרוב שהתרגל במשך עשרות שנים שבכל פעם שהזכיר את שם ה' כולו בער.
ביום שני שנת ה'תשנ"ב הובהל לבית הרפואה "ביקור חולים" אולם מצבו החמיר ובשעות הצהריים של יום רביעי השיב את נשמתו ליוצרה.
הלווייתו יצאה מישיבת "פורת יוסף" וקהל רב ליווה אותו, ביניהם – ר' בן ציון אבא שאול, המקובל ר' יהודה מועלם, המקובל ר' יצחק כדורי ועוד.