רבי ראובן בן דוד ויוסף

תאריך הילולא: ז' סיון מקום קבורה: ישראל

אביו: ר' שמעון.
אמו: רחל.
אשתו: שמחה.
בניו: ר' יהודה, ר' סעדיה, ר' עמרם ור' רפאל.
בנותיו: ציפורה (בעלה ר' דוד יפרח), שולמית (בעלה ר' מרדכי בן עטר) ורחל (בעלה ר' יוסף פרץ).
סבא: ר' סעדיה (מצד אביו).
מוריו: ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"], ר' משה זריהן.
מתלמידיו: ר' יחייא אביטבול.

נולד בשנת ה'תרפ"ג בדטז (מרוקו).
גדל בביתו של ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"] ולמד עמו. במשך 13 שנה הסתגר בישיבה שהייתה מעל ביתו, יומם ולילה שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ובגיל 18 כבר הוציא לאור 5 ספרים עם חידושיו. בחצות לילה סבו היה נגלה אליו ומגלה לו סתרי תורה ובכל ערב שבת זכה לראות את סבו מגיע מהעולם העליון ועורך קידוש לאמו (רחל).
למד בחברותא עם ר' מאיר אביחצירא ["בבא מאיר"] וקיבל הסמכה לרבנות מר' מאיר אביחצירא ומר' משה זריהן [ראב"ד מרקש]. כיהן כדיין ומורה צדק בעיר בנחמד (מרוקו) ומשנת ה'תש"ז עסק בהוראה במוסדות "אוצר התורה" שייסד ר' רפאל אליהו עבו.
בשנת ה'תשט"ז עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בעיר אשקלון. ביקש מתלמידיו לא לגלות את זהותו והסתיר את גדולתו בתורה, סרב לקבל על עצמו כל מישרת רבנות והתפרנס מעבודת כפיים בצניעות. ערך סיגופים, צומות ותיקונים לנשמות. כתב 18 ספרים בכל הפרד"ס [פשט, רמז, דרוש, סוד], חיבר פיוטים ומסר שיעורי תורה לציבור הרחב בארץ ישראל ובחו"ל. רבים נהרו לקבל את עצתו וברכתו ואת כולם קיבל במאור פנים. העניק תשמישי קדושה למבקשים ללא קבלת תמורה כספית ולקראת חג הפסח נהג לחלק מצה שמורה וחרוסת לכל נצרך.
במוצאי חג השבועות שנת ה'תשל"ה השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אגרת המוסר
• אילן הקדוש
• ארבע במסרה
• בני ראובן
• גלי רזיא
• מלתא בטעמא
• משיב דבר: שו"ת
• נפש טוב: על אגדות הש"ס
• עוז והדר
• קול מבשר: דרשות

דרכי גישה

ירושלים: הר הזיתים