fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi
אביו: ר' זכריה (בעל "מלה טבא").
אמו: הרבנית חיה דבורה פרידה.
אחיותיו: גאולה (בעלה ר' אברהם דוד הכהן קימל), חנה רחל (בעלה ר' משה ליפשיץ), יוכבד (בעלה ר' יוסף חיים פנצ'בר), לאה (בעל ר' ישראל גולדפליס) ומינה.
סבא: ר' אליהו (מצד אביו), ר' אליהו ברוך פרלמן (מצד אמו).
מוריו: ר' עמרם בלוי, המקובל ר' שמחון.
נולד בח' שבט ה'תרפ"ח בעיר יפו (ישראל), צאצא למשפחת תלמידי חכמים.
מילדותו שקד על לימוד התורה יחד עם אביו וניכר בכישרונותיו המיוחדים. הקפיד על שמירת העיניים, מיעט בדיבור ובאכילה, ערך תעניות וצומות לעיתים במשך מספר ימים ברציפות ובגין בעיה רפואית לא גידל זקן. עבר לירושלים ולמד אצל ר' עמרם בלוי אולם הסתיר את בקיאותו העצומה בתורה וכושר זכרונו המופלא.
בב' אדר ה'תשמ"ב נפטר אביו ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
הסתופף בין חבורת הצדיקים הנסתרים בראשות המקובל ר' משה יעקב רביקוב [ה"סנדלר הקדוש"], נודע כבעל רוח הקודש ונמנה על ל"ו צדיקים נסתרים.
בצניעותו התגורר בבית נוטה לנפול בשכונת שבזי [נווה צדק] ביפו, לא התחתן ונותר ללא ילדים ולמרות שמילדותו עברו עליו ייסורים קשים תמיד היה בשמחת חיים, השתדל לשמח את הזולת ובכל עניין ציפה באמונה וביטחון לישועת ה'. כאשר נשאל מדוע הינו כל כך שמח השיב 'וכי חסר לי משהו, הכל טוב ועוד מעט הורי יקומו לתחייה ואני אראה אותם ואהיה יותר שמח כי אני מתגעגע אליהם'.
בדרך כלל התפלל בבית כנסת "שכטר" ברחוב יעבץ פינת התבור, נהג לדפדף ב"סידור התפילה" במשך שניות ספורות, להתיישב ולעצום את עיניו. לא הסכים לנוכחות של אף אדם בשעה שטבל במקווה, מאוד אהב להגיע ל"כותל המערבי" אך לאחר שסיים את תפילתו דרש לעיתים בצעקות לעזוב מייד את המקום. המקובל רבי אברהם יחיאל פיש הפנה אליו אנשים הזקוקים לישועה ולמרות שרבים נהרו לקבל את ברכתו ברח מן הכבוד והשתדל מאוד להסתיר את עצמו, על כן היה עושה עצמו כאילו אינו מבין ועונה על שאלה בשאלה נוספת, צוחק בקול רם או מספר בדיחה וכאשר דחקו בו שיעזור אמר שאצל אביו (ר' זכריה) ניתן היה לפעול ישועות. לשאלת אנשים אם זכה לראות את אליהו הנביא תמיד השיב 'מי שרואה לא אומר ומי שאומר לא רואה' ובענוותנותו אמר למקורביו 'אל תקראו לי רבי קראו לי רחמן'.
נודע כבעל אהבת ישראל גדולה, כאשר ביזו אותו או צעקו עליו שתק וצחק, דן כל אדם לכף זכות והייתה שגורה בפיו המימרא של חז"ל [חכמנו זיכרונם לברכה] – "כל השמח בתקלת חברו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא". נהג לומר שצריך להרבות במעשים טובים בשביל עם ישראל, להאיר פנים, להקשיב איש לרעהו, לעודד ולעשות למען הזולת. התהלך כשהוא לבוש מכנסי חאקי וכובע קסקט ואסף כספים עבור משפחות נזקקות וצדיקים נסתרים וכונה "יוסל'ה עשרה גרוש". קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ובחיוך, באהבה גדולה ובדרכים מאוד חכמות ידע איך לקרב במיוחד צעירים לתורה ומצוות ולעורר את האמונה בה' גם בבעלי דעות של כפירה. השתדל להשכין שלום בית בין בני זוג, נהג לבקש להתארח בביתם של משפחות שונות ובמהלך שהותו ביטל גזירות והשפיע ברכות בהיסח הדעת. פעל ישועות לעם ישראל, נהג לומר לאנשים על פי ראשי התיבות של שמם את מהותם ומה עליהם 'לתקן' במעשיהם ומידותיהם. הזהיר על הצורך להתרחק מתאוות העולם, לשמור על העיניים והפה ממאכלות אסורות ודיבורים אסורים וביקש שלא יעשנו סמים וסיגריות.
בשנת ה'תשע"ג עבר להתגורר בבית משפחה שאירחה אותו ברחוב הרב דנגור בבני ברק ומפאת חולשתו מיעט לצאת מהבית, במשך שעות התפלל ללא סידור ובלילות ישן מעט מאוד.
בימיו האחרונים סבל ייסורים קשים מאוד ובשנת ה'תשע"ה השיב את נשמתו ליוצרה.
תמונת הציון מפורסמת לעילוי נשמת איתן בן יצחק רפאל ז"ל
שנפטר בט"ז אייר ה'תשע"ב
באדיבות משפחתו שתחי'