fjrigjwwe9r0tbl_mysite

אביו: ר' יעקב.

אמו: סולטנה.

אשתו: אסתר [אסתרינה] (בזיווג ראשון), שרה (בזיווג שני).

בניו: מזיווג ראשון – ר' יעקב, ניסים, ר' מרדכי ומשה.

בתו: מזיווג ראשון – שרה (בעלה ר' אברהם צבי שבתאי).

אחיו: יום טוב ושמואל [בכור].

אחותו: רבקה (בעלה יצחק).
סבתא: מרקאדה (מצד אביו), מולא (מצד אמו).

מוריו: המקובל רבי יהודה פתיה (בעל "מנחת יהודה"), המקובל רבי יצחק אלפייה (בעל "הקונטרס היחיאלי"), ר' רפאל דוד סבאן, ר' שלמה אליעזר אלפנדרי [הסבא קדישא].

מתלמידיו: המקובל חכם ששון לוי.

נולד בשנת ה'תרנ"ג בכפר קאיאקוי (טורקיה) – צאצא למשפחה ממגורשי ספרד.

בי"א תמוז ה'תרס"ג התייתם מאביו ונותר עם אמו שדאגה לחינוכו התורני, שני אחיו ושתי אחיותיו. סבל מאוד כילד בגיל 10 ללא אב תומך ואוהב ובמשך שנים לא התנחם על פטירת אביו. למרות הצער והקושי שקד על לימוד התורה עם חכמי העיר ברוסא [הסמוכה לסמירנה – איזמיר] (טורקיה) והיה בקי בשפות – טורקית, לאדינו ועברית. הצטרף כחבר בחברת "מזהירי שבת" שכל ערב שבת הזהירו את בעלי החנויות על סגירתן לקראת כניסת השבת ולאחר שעבר להתגורר בעיר איסטנבול (טורקיה) החל להתעמק בלימוד תורת הנסתר ובמשך שעות בודדות עבד לפרנסתו.

בשנת ה'תרע"א נשא לאשה את בתו של מרדכי חרז מהעיר אדירנה (טורקיה) שהייתה יתומה ומבוגרת ממנו בשנתיים ובשנת ה'תרע"ד נולד בנם הבכור שנקרא "יעקב" על שם אביו.

כאשר נקרא להתגייס לצבא בגיל 19 שתה מספר כוסות של מי טבק על מנת ליצור צורת כתמים על ריאותיו ולאחר הבדיקות הרפואיות קיבל דחייה של שנה. בגיל 20 החל לשרת בצבא העותומאני וניצל בנס לאחר שטבע בים כאשר ספינת חיילים נקלעה לסערה וטבעה. לא נגע במאכלים אסורים ולעיתים הסתפק בלחם יבש בלבד או נאלץ לצום, כל לילה הדליק נר בסמוך למיטתו ושקד על לימוד התורה למרות הפקודה לכבות אורות בשעה 10 בלילה ועל אף האיסור להכניס למחנה הצבאי יין כל יום שישי הביא בחשאי יין על מנת לזכות את כל החיילים היהודים בקידוש לכבוד שבת, לאחר שנתפס והוכה באכזריות לעיני כל החיילים על ידי אחד הקצינים ביקש שיבררו את שמו ושם אמו של הקצין ולאחר שהתפלל בליל שבת עוד באותו לילה מת הקצין מתוך ייסורים. במהלך מלחמת העולם הראשונה עודד את החיילים היהודים ששירתו עמו, כאשר נשלח לחזית סיכן את חייו על מנת להציל את מפקד הפלוגה וכהוקרה על כך עבר לעבוד בביתו של המפקד, כך התאפשר לו לשמור שבת ויום כיפור אך לאחר שבתו של המפקד התאהבה בו ואמרה לאביה כי רצונה להינשא לו ברח לאיסטנבול והסתתר בבית שכניו. בדיוק כאשר הגיע לבקר את זוגתו ובנו הגיעו חיילים לחפשו בביתו ומפאת חוסר הזמן לברוח הסתתר תחת המיטה ונדר שאם ה' יציל אותו יעלה לארץ ישראל. ברגע שהחיילים יצאו מביתו שכר עגלה ובשנת ה'תרע"ח עלה לארץ ישראל עם זוגתו ובנם הבכור (יעקב). התיישב בשכונת "בית ישראל" בירושלים, לפרנסתו עבד כשמש בבית כנסת וכעבור זמן שכר חנות ועבד כפחח.

במהלך פרעות ה'תרפ"ט בנו השני (ניסים) הצליח להימלט מהפורעים בחברון שרדפו אחריו ושב לבית הוריו אולם כעבור ימים אחדים נפטר מהתקף לב.
גידל בביתו את אברהם צבי שבתאי שהיה ילד יתום ולימד אותו וכשבגר השיאו עם בתו היחידה – שרה.

התנגד להקלות ושינויים בשמירת התורה והמצוות והזהיר את העולים מעדות המזרח מפני מטרת ה"ציונים" להרחיק את ילדיהם מכל זיק של תורה ויהדות. בשנת ה'תר"ץ ייסד את חברת "אהבת חיים" ללימוד תורה ותפילה, קיום תעניות דיבור ועזרה לנזקקים. לא הסכים לקבל כספים ממשרד הדתות בגין השתייכותו לממשלה הציונית, מעולם לא השתתף בבחירות לממשלה גם לא למפלגות הדתיות ואסר את ההשתתפות בבחירות לכנסת ולעיריות. דאג לילדים יתומים, ארגן שיעורי תורה לנוער, שכר 'מלמד' עבור ילדי העולים ודאג למזון עבור התלמידים. כיתת את רגליו על מנת לאסוף כספים עבור נזקקים גם כאשר ספג עלבונות, מייד מחל לכל אדם שפגע בו וחי בפשטות ובדוחק כלכלי. כל יום חמישי מימן חלוקת מזון ומוצרים שונים עבור שבת שניתנו חינם לנזקקים במכולת השכונתית מבלי שאיש מלבד בעל המכולת ידע שהוא התורם ואף לאנשים אמידים שנקלעו למצב כלכלי קשה העניק מעטפה ובה סכום כסף על מנת שלא יתביישו במצבם. נסע לישובים השונים על מנת לקרב יהודים לתורה ולמצוות ודיבר רבות על החיוב ללמוד תורה. כל מספר חודשים שכר משאית ויחד עם 60 צדיקים נסעו לקברי צדיקים באזור הגליל וכן לציון בנימין הצדיק [בנו של יעקב אבינו] על מנת להתפלל ולערוך "תיקונים" לטובת עם ישראל. התנגד לכניסת נשים לבית קברות אך עודד את הגעתן לקברי צדיקים שאינם בבית קברות כשהן לא בימי הנדה. כל לילה התעורר בחצות ולאחר שערך "תיקון חצות" התפלל לרפואת חולים, כתב ותירגם חידושי תורה מלאדינו לעברית, שקד על לימוד תורת הקבלה עד לתפילת שחרית וגם בצהריים הפסיק את עבודתו למספר שעות ולמד בסתר בבתי כנסת שהיו ריקים מאדם באותו זמן. בזמנים מסוימים היה מתרכז בעריכת "ייחודים" וכאשר נצרך ידע להשתמש בשמות קודש על מנת לעשות "קפיצת הדרך". מעת לעת ערך "תעניות דיבור" יחד עם ציבור המתפללים בבית הכנסת. התמרמר על המדברים דברי חולין בבית כנסת שגורמים לצרות ולאורך הגלות. רבים ביקשו את עצתו וברכתו וכאשר פנו בשאלות הלכתיות השיב לאחר הרהור קל ללא עיון בספר, כל קיץ כינס קבוצה גדולה שערכה "תיקונים" לעוונות תוך כדי צומות, סיגופים וגלגולי שלג. מיעט באכילה ולפני כל מאכל שהכניס לפניו נהג לומר 'לשם שמים' או 'לעבודתו יתברך'.

מעולם לא קיצר את זקנו וכל יום חמישי נהג להסתפר לכבוד שבת. לאחר סעודת שחרית של שבת מסר שיעורים בבתי כנסת שונים עד תפילת מנחה, שב לביתו לסעודה שלישית ושוב יצא לבית כנסת למסור שיעור עד ליציאת שבת לפי שיטת רבנו תם. חיבר שיר בלאדינו לכבוד שבת, גם בלילה לבש ציצית מצמר רחלים, התפלל בעיניים עצומות ושום רעש לא הפריע לו. כל ל"ג בעומר ערך הילולא בבית כנסת "אהבת חיים" לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי.

פעמים רבות נפגש עם אליהו הנביא ונודע כראש הל"ו צדיקים נסתרים אולם ברח מן הכבוד, לא הסכים שיקראו לו "רב" או "חכם" וכינה את עצמו "מנחם מנשה הפחח".

בערב יום הכפורים ה'תשכ"ז נפטרה זוגתו (אסתר) ובסוף החורף נשא לאשה את שרה אשכנזי.

ביקש שלאחר פטירתו יישאו אותו באלונקה העשויה מכליבות ברזל ולא מבד או פלסטיק ושאף אשה לא תלך אחר מיטתו. בתחילת אלול ה'תשכ"ח כאשר נכדו (ר' יוסף נחמן שבתאי [שני]) הביא לו כבכל שנה אתרוג מהודר אמר כי השנה אינו צריך. בי"א אלול ברך את נכדו ונכדתו מבתו (שרה), אחר הצהריים נסע עם קבוצה שארגן להתפלל בקבר שמואל הנביא ובסיום התפילה אמר את כל הפיוט "לך א-לי תשוקתי..." [שחיבר ר' אברהם אבן עזרא]. התעורר בחצות הלילה לאמירת "תיקון חצות" וסליחות ובבוקר יום חמישי יצא מביתו להסתפר לכבוד שבת כהרגלו, במהלך ההמתנה במספרה צחק לפתע בקול רם, החוויר והשיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    אהבת חיים

•    ליקוטי מנשה (ק)

•    שער החיים: על התורה