fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: אדמו"ר רבי שמואל צבי מאלכסנדר (בעל "תפארת שמואל").
אמו: הרבנית שרה רבקה.
אשתו: הרבנית חנה.
בניו: אדמו"ר רבי אברהם חיים מאלכסנדר, ר' יחיאל, יעקב פנחס שרגא פייבל, אדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יוסף, אדמו"ר רבי שמואל מאלכסנדר.
בנותיו: אסתר מלכה (בעלה ר' יעקב יחזקאל הכהן רבינוביץ), בריינדל (בעלה ר' נפתלי צבי בורנשטיין), דבורה הדסה, הינדה פרל (בעלה ר' יוסף הלוי הורוביץ-שטרנפלד), לאה (בעלה ר' חיים הלוי הולשטוק), הרבנית סימה (בעלה אדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלונים), פייגה (בעלה ר' חיים אלתר באומגרטן), רוזה מינדיל (בעלה ר' יצחק אלימלך שפירא), רחל (בעלה ר' מנחם מנדל הלברשטאם).
אחיו: ר' אברהם חיים, ר' יעקב שמחה בונם, ר' שרגא פייבל.
אחיותיו: אסתר (בעלה ר' עקיבא יהושע איגר), מלכה פרל (בעלה ר' יצחק מאיר זינגר), ציפורה (בעלה ר' אברהם יששכר מאיר רבינוביץ).
סבא: אדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר (מצד אביו), יעקב גורמן (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רוזא מינדל (מצד אביו), פייגא (מצד אמו).
מורו: אדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר (בעל "ישמח ישראל") [דודו].
נולד בשנת ה'תר"ם בעיר אלכסנדר לודז' (פולין).
מילדותו התבלט על פני אחיו בכישרונותיו הנעלים וביראת השמים ועם זאת ניכר בענוותנותו.
בגיל צעיר נשא לאישה את בתו של מיכאל אורבך והמשיך לשקוד על לימוד התורה.
תקופה ארוכה התאבל על סבו (אדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר) שנפטר בי"ד שבט ה'תרנ"ד. למד עם דודו – אדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר במשך 16 שנה עד לפטירתו בכ"ט טבת ה'תר"ע והמשיך ללמוד עם אביו – אדמו"ר רבי שמואל צבי מאלכסנדר.
לאחר פטירת אביו בכ"ט תשרי ה'תרפ"ד סרב למלא את מקומו בטענה כי אחיו ראויים יותר ממנו ובגלל שסבל ממחלת עיניים שהקשתה עליו את הקריאה אך לאחר הפצרות של למעלה מ – 70 רבנים מחסידי אלכסנדר הסכים לכהן כאדמו"ר הרביעי לחסידות אלכסנדר. בצניעותו מעולם לא ישב בראש השולחן בו ישבו אבותיו ולא עמד במקום בו התפללו, התפלל בדמעות ואנחות, שקד יומם ולילה על לימוד תורת הנגלה ותורת הנסתר, הקפיד על נתינת צדקה כל יום, הרגיש בקדושת המאכלים והסתפק במועט. התרחק מכל מחלוקת ונודע באהבתו לכל יהודי. כאשר בן הזקונים שלו – יעקב פנחס שרגא פייבל נפטר בי"ג אדר ה'תרצ"ח בגיל צעיר אמר כי תהיה לו נחמה רק כאשר תהיה ישועה במהרה לכלל ישראל. זכר את שמות עשרות אלפי חסידיו והתעניין במצבם ורבים נהרו לקבל את ברכתו ועצתו גם בענייני מסחר. תמך בישיבת "בית ישראל" שייסד אביו בעיר אלכסנדר לודז' לזכר אדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר וייסד ישיבה בעיר לודז' (פולין). ציווה על חסידיו להיות באחדות, לקבוע שיעורים בבתי החסידים, להתפלל בציבור ולייסד קופות לגמילות חסדים.
טרם פרצה מלחמת העולם השנייה בי"ז אלול ה'תרצ"ט רמז כי סבל היהודים יהיה הרבה יותר גדול מגזרות ת"ח-ת"ט. הסתתר בלודז' ובכ"ו אלול כאשר הנאצים הגיעו לאלכסנדר הציתו את בית הכנסת והחרימו את בניין בית המדרש, ביתו ודירות צאצאיו. בחודש טבת ה'ת"ש החריבו את בית המדרש והישיבה ושרפו את ביתו על תכולתו. כאשר החיפושים אחריו גברו נאלץ לעבור לגטו ורשה ועבד בשם בדוי בבית החרושת לנעליים של שולץ. פעל למניעת ביזיון המתים, עודד את חסידיו ללמוד תורה ולהתפלל גם בתנאי הגטו הקשים ושלח מכתבי חיזוק גם לחסידים בגטאות אחרים. למרות שהשיגו עבורו אישור עליה לארץ ישראל לא הסכים לעזוב את חסידיו.
בחודש אלול ה'תש"ב הנאצים גילו את זהותו האמיתית ובמהלך הנסיעה ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה דיבר על הוצאת רבי עקיבא להריגה.
מספריו: