אדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב

תאריך הילולא: י''ג טבת מקום קבורה: ישראל

אביו: אדמו"ר רבי דוד מלעלוב [ר' דודל].
אמו: הרבנית חנה.
אשתו: הרבנית רבקה רחל (בזיווג שני).
בניו: אדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב, ר' יצחק דוד ור' שלמה יחיאל.
בנותיו: מרת גולדא אסתר (בעלה ר' יצחק מנחם מנדל הלוי רוטנברג), מלכה ריבא (בעלה ר' פנחס פישל משטעקטשין).
אחיו: ר' אביגדור ור' נחמיה.
אחותו: הרבנית לאה (בעלה ר' מאיר קרקובסקי מפשדבוז').
סבא: ר' שלמה צבי (מצד אביו), ר' יעקב מביאלה (מצד אמו).
סבתא: הרבנית רבקה (מצד אביו).
מורו: ר' ישעיה גץ מפשדבוז'.
מתלמידיו: אדמו"ר רבי שלמה הכהן-רבינוביץ מראדומסק (בעל "תפארת שלמה").

נולד בשנת ה'תקל"ז בכפר לעלוב (פולין).
בילדותו חלה עד שנואשו לחייו ולאחר שאנשי הקהילה ואביו התפללו לשלומו לפתע הוטב מצבו.
על אף מצבם הכלכלי הדחוק שקד יומם ולילה על לימוד התורה יחד עם אביו שחינך אותו ללמוד תורה בכל מקום ובכל מצב וכאשר בחורף הקר לא היה בביתם עצים להסקה, אביו הכניסו לתוך חבית מלאה נוצות עד צווארו והמשיך ללמוד עמו גמרא. בגיל 8 כבר למד ראשונים ואחרונים ובמשך שנה אחת סיים ללמוד את כל הש"ס. למרות שניסה להסתיר את גדלותו בתורה ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובענוותנותו והתפרסם כגאון. מגיל 11 נהג אביו לקשור את עיניו במטפחת בכל עת שרצה לטייל בחוץ ושלח עמו את אחד ממשרתיו שיוליכו. בהגיעו לגיל 13 אמר לו אביו כי הייתה לו נשמת עילוי ומעתה והלאה אינו זקוק עוד למטפחת היות וזכה להשיג נשמת "גוטער איד" [יהודי טוב].
לאחר פטירת זוגתו הראשונה נשא לאישה את בתם של פייגא ואדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ ["היהודי הקדוש"], המשיך לשקוד על לימוד התורה ולפרנסתו פתח חנות לממכר מלח אולם היות וההכנסות היו זעומות נאלץ כעבור תקופה קצרה לסגור את החנות. סבל מעוני ורעב, בגדיו היו בלואים ואף על פי כן תמיד היה בשמחה.
לאחר פטירת אביו בשנת ה'תקע"ד מילא את מקומו כאדמו"ר השני לחסידי לעלוב ובשנת ה'תר"ג מונה גם לרב הקהילה בעיירה פשדבוז' (פולין).
מרוב השתוקקות וכיסופים לעלות לארץ ישראל החל משנת ה'תר"ח לא סבל את אווירת חוץ לארץ. בניגוד למנהגו כל ימיו שלא לבקש כסף מאיש יצא בשנת ה'תר"י עם תלמידו (אדמו"ר רבי שלמה הכהן-רבינוביץ מראדומסק) לאסוף כספים להוצאות הנסיעה, ועל אף הפצרות חסידיו לבל יעזבם הבטיח כי כאשר יעלה לארץ ישראל ירוץ אל הכותל המערבי ויביא את המשיח. אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין [הרוז'ינר] העניק לו במתנה טס עשוי כסף לקישוט ספר תורה בבית המדרש אשר יקים בירושלים ולבקשתו שימתין לו על מנת שיסעו יחדיו הצביע על זקנו הלבן והשיב 'הזקן הלבן שלי לא מרשה לי לחכות יותר'. יחד עם שני בניו ואחדים מתלמידיו הפליג בספינה ובערב ראש חודש סיון שנת ה'תרי"א הגיע לנמל עכו. כאשר ירד מהאוניה נישק את עפר ארץ הקודש, הודה לה' שסייע לו להגיע לארץ ישראל ולחש 'יום לשנה, יום לשנה'. לאחר שביקר בצפת ובטבריה הגיע לירושלים והתגורר בעיר העתיקה בסמוך לבית כנסת "תפארת ישראל". לפתע חלה וכאשר הרגיש שקיצו קרב ביקש את בניו לשאת אותו אל הכותל המערבי בכל מחיר, בדרך החלו ערבים להשליך לעברם אבנים ומפאת הסכנה החליטו בניו לשוב על עקבותיהם, כאשר הגיעו לבית הבטיח שיעמוד לימין צאצאיו וכל אלו שיתמכו בהם וכן כאשר תהיה עצירת גשמים אם יחכו עד יום ההילולא שלו ירדו גשמי ברכה בשפע והשיב את נשמתו ליוצרה [74 ימים לאחר ששהה בארץ ישראל כנגד 74 שנות חייו!].

דרכי גישה

ירושלים: הר הזיתים