אביו: ר' משה.
בנו (היחיד): ר' מאיר (בעל "מאיר איוב").
סבא: ר' מאיר (מצד אביו).

נולד בשנת ה'ק"ף בצפון ספרד.
שקד על לימוד התורה יחד עם חכמי ספרד וצרפת ונודע בבקיאותו בתלמוד, במדרשים ובזוהר. כיהן כרב בעיר סמורה (ספרד), ייסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים ששקדו בעיקר על לימוד התלמוד. עבר לכהן כרב הקהילה בעיר טרגונה [דרום קטלוניה] ובעיר טרנב [באראגון] הסמוכה אליה לצד מערב. היות ויהודי ספרד הוכרחו על ידי השלטון לבקר בכנסיות ולהאזין לדרשות הכמרים שדברו בסגנון פילוסופי מרשים, שקד על לימוד מדעים ופילוסופיה על מנת שיוכל לדרוש בבתי הכנסת בסגנון פילוסופי, להתווכח עם הנוצרים ולהילחם ביהודים המומרים המסיתים. הוכיח את ראשי הקהילה והאמידים על מעשים והנהגות שאינן על פי התורה. חיבר פירוש על חמש מגילות, השיא את בתו לר' שלמה אולם טרם חלף חודש מיום נישואיהם נפטר חתנו (שלמה) ולזכרו כתב את הספר "יד אבשלום".
מונה לאב"ד [אב בית דין] וראש ישיבה בעיר קאלטאיוד [קלעת איוב] (ספרד) וגם חכמי העמים שמעו אודותיו וכיבדו אותו.
במהלך גירוש ספרד שחל בשנת ה'רנ"ב היגר יחד עם בנו (ר' מאיר) לאיטליה והתגורר בנאפולי.
ישנה דעה כי היגר עם בנו (ר' מאיר) לסלוניקי (יוון) אולם לדעה אחרת רק בנו היגר ונקבר בסלוניקי.
בשנת ה'רנ"ד השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• חזות קשה (ק)
• יד אבשלום: פירוש על משלי
• עקידת יצחק: דרשות (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)