אביו: ר' יוסף.
אמו: סעדה.
אשתו: מרת חנה, מרת תמו [תמר].
בניו: ממרת חנה – ר' מאיר ור' רפאל. ממרת תמו – ר' ניסים.
בנותיו: ממרת חנה – איטו (בעלה ר' שלמה פרץ), עישה (בעלה בזיווג ראשון פרץ ובעלה בזיווג שני ר' יוסף סוויסה) ורחל (בעלה פרץ).
סבא: גרשום (מצד אביו), ר' דוד הכהן (מצד אמו).
סבתא: ללה סעדה (מצד אמו).
מורו: ר' דוד הכהן [סבו].
מתלמידיו: ר' אברהם סוויסה [נכדו מבתו], ר' דוד דרעי, ר' יעקב פרץ, ר' יצחק פרץ, ר' מאיר סוויסה, ר' רפאל בוסקילה, ר' שמעון כהן.

נולד בשנת ה'תרכ"ד בכפר תילוואת לונילאן (מרוקו).
היות ועוד טרם לידתו אביו שהיה שד"ר [שליח דרבנן] נתן גט לאמו כיון שלא רצתה להתלוות אליו בהמשך מסעו לאיסוף כספים, סבו שכיהן כאב"ד [אב בית הדין] גידל אותו ולימדו את תורת הנגלה ותורת הנסתר. בהתאם להוראת סבו כאשר הגיע לגיל 17 דרש בבית הכנסת לפני תפילת נעילה של יום כיפור, במהלך הדרשה אמר שהתקבלה בשמים החלטה שהגיע זמן הגאולה וניבא כי כעבור 50 שנה תגיע אומה שתפתח כבישים ומסילות ברזל וכך יגיעו יהודים רבים במהרה לארץ ישראל.
נשא לאישה את מרת חנה ונולדו להם שני בנים ושלוש בנות ואשתו השנייה הייתה בתם הבכורה של אברהם ועישה פרץ מהכפר תילוואת ואחדים מילדיהם נפטרו בצעירותם ממחלות שונות.
התפרסם כגאון ובקי בהלכה ובתורת הקבלה הפועל ישועות. כיהן כאב''ד [אב בית דין] מחוז תילוואט (מרוקו) וכראש ישיבת 'אנגלז' ובכל עת ניתנה לו רשות להיפגש עם הסולטאן במרקש. יהודים רבים עשו עמו שותפות כדי שיצליחו והעניקו לו פרדסים, שדות, צאן ובקר. במשך כל היום היה מעוטר בתפילין 'שימושא רבה'. לכבוד שבת נהג להניח על השולחן 12 לחמים כשיטת האר"י. נודע במעשי צדקה וחסד עם אנשי הקהילה ועם זאת נתן מלקות וקנס כספי לכל מי שלא הגיע לבית הכנסת ללא סיבה טובה. כאשר ביקר חולים התפלל על החולה וערך 'תיקון' לו ולבני ביתו, פעל לפדות אסירים, כתב פיוטים, נודע באהבתו לכל יהודי ולא היסס להשתמש בקבלה מעשית להצלת עם ישראל. במשך כ – 40 שנה כתב על גבי קלף פירוש לספר "מקדש מלך" ולאחר שכל ספריו נגנבו נחלש מאוד וחלה. בתו (רחל) נשאה תפילה כי היא מוכנה למסור את נפשה בעבור אביה כדי שיבריא וישוב לאיתנו להנהיג את קהילתו ואכן בקשתה נעשתה והיא נפטרה צעירה והותירה אחריה את שני ילדיה – חיים וזוהרה.
בחודש סיון ה'תש''א לא הרגיש טוב במשך ימים אחדים ובכ"א סיון ביקש מה' שירפא אותו כדי שיוכל להתפלל וללמד תורה או שייקח את הפיקדון כי אינו חפץ בחיים אם אינו יכול לעבוד את ה'. למחרת בצהריים לאחר שאכל נאנח מכאב, ביקש שישמרו על בנו כי זה כבודו, נפרד מאנשי הקהילה בדברי מוסר והתעוררות, הבטיח שכל אדם הזקוק לישועה או ברכה לא יושב ריקם כאשר יאחז את המטה שלו והשיב את נשמתו ליוצרה.
[נקבר בכפר 'תילוואת' שבדרום מרוקו. לאחר כ-70 שנה מפטירתו בשנת ה'תש"ע בנו קיבל אישור מיוחד ממלך מרוקו להעלאתו לארץ ישראל וכאשר חפרו בקברו מצאו את גופו שלם!].
מספריו:
•    ירים משה