יליד בבל, חי כמאה שנה לפני חורבן הבית השני. משפחתו מיוחסת לשבט בנימין מצד הזכרים ולבית דוד מצד הנקבות. מייסד שלשלת הנשיאות מבית הלל ששימשו בה צאצאיו עד חמשה עשר דורות.עלה מבבל בהיותו בן ארבעים. העם בדורו ובדורות אחריו העריץ אותו וכינה אותו 'הלל הבבלי' או 'הלל הזקן'.אמרו עליו שבכל יום היה עושה מלאכה ומשתכר סלע. חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת בתקופת טבת, לא מצא מלאכה להשתכר בה ושומר בית המדרש לא הניחו להיכנס. עלה וישב על פי הארובה של בית המדרש כדי שישמע את שני גדולי הדור – שמעיה ואבטליון וירד עליו שלג שכיסהו שלוש אמות.שימש את שני גדולי הדור (שמעיה ואבטליון) ולאחר מותם מינוהו לנשיא הסנהדרין, ניסח 7 מידות שהתורה נדרשת בהן, תיקן את תקנת הפרוזבול בכדי למנוע את ביטולה של מצוות שמיטת כספים ותקנה בעניין מכירת בית בבתי ערי חומה. קירב את הגרים והכניסם תחת כנפי השכינה.שמונים תלמידים היו לו, שלושים מהן ראויים שתשרה עליהן שכינה, שלושים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון ועשרים בינוניים, גדול שבהן - יונתן בן עוזיאל, קטן שבהן - רבן יוחנן בן זכאי.לפי המסורת בגיל 120 השיב את נשמתו ליוצרה.אמר "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה ויתרה פירוש הוא".