אביו: רבי יהודה לייב.
אמו: הרבנית רבקה רויזא.
אשתו: מרת אהובה ליבא.
בניו: ר' יחזקאל, אדמו"ר רבי שמחה אברהם.
אחיו: ר' ברוך שלום , יעקב, משה מנחם אהרן.
אחיותיו: בת שבע, דבורה, מנוחה (בעלה ר' אייזיק יהושע) ושרה (בעלה ר' רפאל אריה נח ברודז'ק).
סבא: ר' שמחה (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' יהודה ליאון אשכנזי, ר' עקיבא אורצל.

נולד בה' טבת ה'תר"ע בוורשא (פולין). בשנת ה'תרפ"ב עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בישיבות שונות בירושלים – 'בית יוסף', 'חיי עולם', 'עץ חיים', 'תורת אמת' ונודע בבקיאותו בתלמוד הבבלי ובחסידות.
בשנת ה'תרצ"ה נשא לאישה את בתו של ר' דוד אהרן האזה.
בהתאם להוראת אביו, החל ללמד את חכמת הקבלה. בשנת ה'ת"ש הוציא לאור את כתב העת "האומה". בשנת ה'תש"ג החל למסור בחיפה שיעור בקבלה שייסד אביו. סייע לאביו בהוצאת פירוש הסולם והפצתו.
בשנת ה'תשכ"א ייסד בית מדרש בבני ברק ללימוד חכמת הקבלה וישיבה לבחורים. בקריית ארבע ייסד כולל אברכים בו למדו חצי יום את תורת הנגלה וחצי יום את תורת הנסתר.
מסר שיעורים בקבלה בחברון ובירושלים. כמנהג אביו הקפיד להקים בחצר בית מדרשו סוכה מיוחדת ביופיה. בליל שבת חול המועד סוכות שנת ה'תשמ"ד מסר בסוכה את שיעורו הקבוע בזוהר הקדוש, בסיום השיעור החל להסביר מדוע מחג סוכות אין סופרים שבעה שבועות כמו מחג פסח, בסיום דבריו אמר כי השנה יספור ממחרת שבת חול המועד סוכות שבע שבתות שהם חמישים יום. לשאלת אחד התלמידים לפשר הספירה השיב כי על מנת להגיע למדרגת עולם הבא שהיא כנגד ספירת הבינה צריך הקדמה של חמישים יום שהם בבחינת חמישים שערי בינה לכן רק עליו לספור.
ביום רביעי ג' כסלו ה'תשמ"ד קרא לבנו וגילה לו את ענייני קבלת הפדיון [הקוויטלאך] והכתובות. במוצאי שבת אור לז' כסלו הורה לאחד התלמידים להתפלל ערבית לפני התיבה ולומר קדיש לזכרה של אמו (הרבנית רבקה רויזא), לשאלת התלמיד מדוע אינו אומר בעצמו קדיש על אמו השיב כי יבין זאת מחר לאחר השעה 13:30 בסיום תפלת ערבית והבדלה ביקש שוב מהתלמיד שגם מחר בתפילת שחרית ומנחה לא ישכח לומר קדיש אפילו אם יהיה מבוהל ומבולבל.
ביום ראשון שהוא יום החמישים ממחרת שבת של חול המועד סוכות התפלל תפילת שחרית כשעה לפני הזמן הרגיל והסביר שהיום קצר והוא ממהר היות וצריך לצאת אל מחוץ לעיר. בשעה 12:00 בצהרים ביקש מזוגתו להכין את ארוחת הצהרים לשעה 13:00 כדי שיספיק לאכול טרם צאתו ולשאלתה להיכן נוסע, השיב כי באירוסין הבטיח שלא להעלים ממנה דבר ולכן לפני צאתו יודיע לה. לאחר ארוחת הצהרים עיין בספר הזוהר, קרא לבתו ואמר לה כי את הקטע שלומד כעת למד אביו דקות ספורות לפני פטירתו ביום הכיפורים. כאשר אשתו נכנסה לחדר אמר לה שהרגיש באוכל טעם גן עדן, שלא תפחד מאף אחד רק מבורא העולם ושתזכור שלא יצא מהבית לפני שהודיע לה לאן, עצם את עיניו ובדיוק בשעה 13:30 ראשו נפל על ספר הזוהר והשיב את נשמתו ליוצרה.