אביו: אדמו"ר רבי דוד.
בניו: אדמו"ר רבי איציקל, ר' זאב, אדמו"ר רבי ישראל מרדכי.
סבא: אדמו"ר רבי מנחם נחום (מצד אביו).

בנו היחיד של אדמו"ר רבי דוד נולד בי"ז אב ה'תרס"ג ברחמסטריווקה (אוקראינה).
בגיל 16 נידון לתלייה ולאחר שהחבל הושם על צווארו פשטה שמועה על כנופיות המתקרבות והתליינים ברחו. במהלך הפרעות שהתחוללו בשנת ה'תרע"ט ברח עם משפחתו לעיירה סמילע ומשם לניקולייב. למרות הקשיים והסכנות תחת המשטר הקומוניסטי ארגן שיעורי תורה ובשנת ה'תרפ"ו עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתגורר בירושלים.
למד בישיבת "חיי עולם" ובישיבת "שפת אמת" בירושלים. בשנת ה'תרפ"ח נשא לאישה את בתו של רבי נחמן יוסף וילהלם ולאחר פטירת אביו בשנת ה'תש"י החל לכהן כאדמו"ר.
נודע כגאון בנגלה ובנסתר. רבים הגיעו לביתו, התייעצו, ביקשו את ברכתו וסעדו על שולחנו. נהג להתפלל את תפילות שבת ליד הכותל המערבי והנהיג את חסידיו ללמוד ביגיעה ולהתפלל בדבקות.
בשנת ה'תשל"ז נפל למשכב ולמרות ייסוריו המשיך להנהיג את חסידיו עד שבבוקר יום רביעי ה'תשמ"ב השיב את נשמתו ליוצרה.