fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: ר' שלום שכנא.
אמו: מרת חוה.
אשתו: הרבנית שרה (בזיווג ראשון), הרבנית מלכה (בזיווג שני).
בניו: אדמו"ר רבי שלום יוסף מרוז'ין, אדמו"ר רבי אברהם יעקב [הראשון] מסאדיגורה, ר' דוב בער מליובה, אדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט, אדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב, אדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין.
בנותיו: הרבנית גיטל (בעלה ר' יוסף מונזוהן), הרבנית חיה מלכה (בעלה אדמו"ר רבי יצחק טוורסקי מסקווירא), הרבנית לאה (בעלה ר' דוד הלפרין) והרבנית מרים (בעלה אדמו"ר רבי מנחם מנדל האגר מויז'ניץ).
אחיו: ר' אברהם [השני] מפרוהביטש ("המלאך הקטן"), ר' בערניו.
אחותו (היחידה): הרבנית חנה איטה (בעלה ר' יצחק מגארנוב).
סבא: ר' אברהם המלאך (מצד אביו), ר' אברהם מקאריסטשוב (מצד אמו).
סבתא: מרת מלכה (מצד אמו), מרת מלכה (מצד אמו).
מתלמידיו: אדמו"ר רבי אלימלך מגרודזיסק, ר' שניאור מפאסטוב.
מייסד שושלת רוז'ין המכונה "הרוז'ינר" נולד בג' תשרי ה'תקנ"ז בעיירה פרוהוביטש (אוקראינה) בהתאם להבטחת ר' נחום מטשרנוביל להוריו כי עתיד להיוולד להם בן שנשמת הבעל שם טוב הקדוש תשכון בו ועל כן נקרא שמו 'ישראל'.
מילדותו ניכר בפקחותו ובמידותיו הנעלות. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 6, אחיו (ר' אברהם) גידלו וחינכו. בגיל 7 התארס עם בתו של ר' משה [ראש הישיבה בברדיטשוב ורב בבוטושאן], כאשר הגיע לגיל 13 התקיימה החתונה בעיר בוטושאן ובמשך שנים אחדות חי בפרישות מאשתו ושקד על לימוד התורה. כאשר הגיע לגיל 16 נפטר לפתע אחיו והוכתר במקומו על ידי החסידים לאדמו"ר. עבר להתגורר בסקווירא וכעבור זמן קצר עבר להתגורר בבית שרכשו עבורו חסידיו בעיירה רוז'ין (אז רוסיה כיום אוקראינה).
נודע בהנהגותיו המלכותיות בדרך הפאר וההדר. על ראשו חבש מצנפת רקומה זהב וכסף, כלי ביתו והרהיטים היו מסולאים בפז, הייתה לו מקטרת זהב ונעלים מזהב, בחצר ביתו היו אורוות, סוסים אבירים ומרכבה מפוארת. הנהיג את המונח "חצר" בהתייחס ל
קהילה חסידית, נהג להתפלל בחדר צדדי צמוד לבית המדרש, מיעט באמירת דברי תורה, נהג לשלב ולספר מעשיות והדגיש כי האמונה בהשם יתברך מחזקת את האדם, מעודדת, מרפאה ומביאה ישועה. על שולחנו היה מונח תמיד הספר 'פרי הארץ' של ר' מנחם מענדל מוויטבסק. לאחד מחדרי ביתו שכל השנה היה סגור נהג להיכנס רק בפורים וביום כפורים. התנגד ואסר על חסידיו לערוך סיגופים בטענה כי עבודת ה' נעשית כהלכה ובשלמות רק מתוך שמחה. לאחר שישן 3 שעות בלבד השכים באשמורת הבוקר ושקד על לימוד התורה, התפלל תפילת שחרית באיטיות ובמתינות ולאחר שאכל מעט קיבל במשך שעות רבות את הבאים אליו לקבלת עצה וברכה – אדמו"רים, גאונים, סוחרים, יהודים אמידים ופשוטי העם אולם נמנע מללחוץ את ידי חסידיו ולמרות שאדמו"רים רבים הגיעו בעילום שם ונדחקו בן המוני החסידים תמיד גילה אותם. בהתאם להוראת רופאיו עסק כל יום בעבודה גופנית ובמשך כשעה חטב עצים וניסרם. לאחר תפילת מנחה יצא לטיול במרכבתו ההדורה הרתומה לארבעה סוסים אבירים ולאחר תפילת ערבית המשיך לקבל קהל עד חצות הלילה. זיכך את כל אבריו, פעל לקדש את מעשיו ואת מחשבותיו וידע את מחשבות האנשים שעמדו לידו. כל רואיו התרשמו מחוכמתו, קדושתו, קומתו ומהדרת פניו ואפילו גויים בעלי אחוזות ברוסיה הביטו בו בהערצה ופנו אליו בבקשת עצה.
בחורף ה'תקצ"ח לאחר שטבל במקוה לכבוד ערב שבת נעצר על-ידי השלטון הרוסי שחשש מאוד מהשפעתו הכבירה ונכלא בבית האסורים בקייב בעקבות הלשנות על רצונו להיות מלך על ישראל, קבלת מיסים מהיהודים, השפעתו על היהודים לא להיות נאמנים למלכות ומעורבות ברצח שני 'מוסרים'. חסידיו ובני משפחתו לא הורשו לבקרו אולם שומרי הכלא הכירו בגדולתו, העניקו לו יחס מיוחד ואפשרו לו לשקוד על לימוד התורה. כעבור כשנתיים נמצא חף מפשע ובשושן פורים ה'ת"ר שוחרר מבית האסורים ושב לרוז'ין.
השלטון הרוסי שחשש מרצונו להיות מלך על ישראל המשיך לעקוב אחר מעשיו ובעצת חסידיו עבר להתגורר בקישינב (אז בסרביה כיום מולדובה). כאשר נודע לחסידים שהשלטון חתם על פקודת גירוש הצליחו להשיג עבורו תעודת מסע וברגע האחרון עבר למולדובה. השר שהעניק את הסכמתו לנסיעה פנה אל הקונסול הרוסי בעיר יאסי (רומניה) על מנת שיחזירו לקישינב אולם בסיוע מקורביו הצליח לברוח לאוסטריה. התגורר בעיירה סקאלה והשלטון ברוסיה תפס את משפחתו כבני ערובה ופנה אל השלטון האוסטרי בבקשה להסגירו. אדמו"רים, רבנים ומקורבים לשלטון האוסטרי עשו מאמצים גדולים להצלתו. השלטון העניק לו אזרחות אוסטרית ובעל האחוזה בסדיגורה ביקשו להתגורר באחוזתו. סמוך לפורים ה'תר"ב התיישב בעיר סדיגורה אולם השלטון הרוסי עמד בתוקף על הדרישה להסגירו. השלטון האוסטרי החליט שלא להסגירו ולאחר שרכש את האחוזה "זלוטי פוטוק" הסמוכה לסדיגורה והוכיח כי יש ברשותו 20,000 כסף במזומן ויתר על אזרחות כבוד שביקשו להעניק לו, בחר בנתינות טורקית ובתעודותיו נרשם כי הינו אזרח ירושלים. שוב נבנה עבורו ארמון למגוריו, בני משפחתו הצטרפו אליו וכעבור כשנתיים אמו נפטרה ונטמנה בסדיגורה.
עודד את העליה לארץ ישראל, סייע כלכלית ליושבי ארץ ישראל והוסמך על-ידי אדמו''ר רבי אברהם יהושע העשיל ["האוהב ישראל" מאפטא] להיות אחריו נשיא "כוללי החסידים" יוצאי רוסיה בארץ ישראל. רכש את זכות ההדלקה בל"ג בעומר על ציון רשב"י במירון מידי ההקדש הספרדי וכל שנה שלח מטפחת משי להדלקה. כאשר נודע לו כי הצאר הרוסי מבקש לרכוש שטח בסמוך לכותל המערבי על מנת לבנות עליו כנסיה ומנזר, העניק צרור מטבעות זהב לר' ניסן בק וציוה עליו לרכוש את השטח מהערבים בכל מחיר ולבנות עליו בית כנסת "תפארת ישראל" [בית כנסת ניסן ב"ק] אולם כאשר החלו עיכובים בבניה שלח איגרת להפסיק את הבניה כי בחלום גילו לו שבנו יסיים את הבניה.
באחרון של פסח ה'תר"ז נפטרה זוגתו (שרה) ובחודש אלול, כחצי שנה לאחר מכן נשא לאשה את אלמנת ר' צבי הירש מרימנוב (הרבנית מלכה) שהייתה בגיל 29 ונותרה עם ילד וילדה.
סבר כי התבודדות אינה מצריכה פרישה מהעולם והתרחקות מהבריות אלא בעת שאדם מצוי עם קהל עליו לדעת להתבודד, וכן סיגופים אינם דווקא גלגולים בשלג בליל חורף וטבילה במי קרח אלא גם כאשר שוכבים במיטה חמה ניתן לטעום את טעם חיבוט הקבר. אהב את השמחה ולא הסכים לקבל ליחידות חסיד שפניו עצובות היות ושנא את מידת העצבות.
בהקשר לסגולה לפרנסה [לספר במוצאי שבת קודש ספור על הבעש"ט] אמר כי ישנם 3 לאווים:
1) לאו דווקא על הבעש"ט אלא על כל צדיק.
2) לאו דווקא במוצאי שבת אלא בכל זמן.
3) לאו דווקא סגולה לפרנסה אלא לכל עניין.
לאחר חגי תשרי ה'תרי"א חלה במחלת לב קשה. טרם פטירתו אמר: 'השם יתברך יודע את האמת, כי מיום היוולדי לא נהניתי מהעולם הזה אפילו כחוט השערה והנהגתי הייתה בנשיאות ובגדלות רק לכבוד שמו יתברך' והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• עירין קדישין תליתאה (
ק)