אביו: שמעון.
אמו: מרים.
אשתו: רחנה [חנה].
בנו: שמעון.
בנותיו: גאולה (בעלה ר' אברהם זכאי), גרציה (בעלה דוד).
מתלמידיו: רבי בן ציון אבא שאול (בעל "אור לציון").

נולד בשנת ה'תרס"ט בעיר טריפולי (לוב).
מילדותו נודע כבעל זכרון מופלא. בגיל 7 לערך עקב מחלה בעיניו התעוור וכעבור שנים עיניו נעקרו, אף על פי כן המשיך ללמוד בתלמוד תורה ובישיבה ובביתו חזר בעל פה על כל לימודיו. בגיל 11 אביו רצה להגיע עמו לרופא עיניים גדול באיטליה שיכל לרפא אותו אולם בלילה לפני הנסיעה חלם שנפגש עם אברהם אבינו, משה רבנו, אהרן הכהן ואליהו הנביא שאמר לו כי ה' שמע את תפילתו ולאחר שמאור עיניו ישוב אליו מעשיו יגרמו לו אם יזכה לעולם הבא או לא. אך אם יסכים להישאר סגי נהור מבטיח לו שיזכה לראיה רוחנית, יהיה בקי בכל התורה שבכתב ושבעל פה ויזכה לחיי העולם הבא! בבוקר אמר לאביו כי החליט לוותר על הנסיעה לאיטליה והצליח ללמוד אפילו שחיטה, טריפות וכתיבת סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות] שאין אפשרות לסומא ללמוד.
בגיל 18 הוסמך לדיינות
נשא לאשה את בתה של הרבנית גרסיה יונה והתגורר באיטליה.
לאחר שעלה לארץ ישראל התגורר במעברת זרנוגה וכאשר הכירו בגדולתו ובקיאותו בתורה עבר לשכונת "גאולה" בירושלים. למרות ששותק בחצי גוף ורותק לכסא גלגלים למד בשמחה, עודד ותמך באחרים והעניק בביתו מחסה לבחורים שלא נקלטו בישיבה. השפיע על הרבה סטודנטים לעזוב את האוניברסיטה וללמוד בישיבה. טען כי יש לטבול בבוקר במקוה לפני התפילה כמו שבבית המקדש טבלו לפני הקרבת הקרבן. אפילו חולים מסוכנים שהתפלל עליהם הבריאו וכל זוג שלא נפקדו בילדים והגיעו לבקש את ברכתו לאחר שהבטיחו לו שיהיה סנדק זכו באותה שנה לבן.
נודע כבעל רוח הקודש הבקי בעל פה בתנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] עם מפרשים שונים, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי עם המפרשים הראשונים והאחרונים, טור שולחן ערוך עם נושאי הכלים, ספרי שו"ת [שאלות ותשובות], ספר יצירה, כתבי האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי] וספר הזוהר ועם זאת ניכר בענוותנותו. כאשר הביאו לפניו אלפי צאן ובקר בעודם חיים היה נוגע בהם ואומר על כל אחד אם הוא כשר או טרף ומה סיבת טרפותו. אסר על השתתפות בבחירות לממשלה ולעיריות אפילו למפלגות הנקראת "חרדית".
כל ליל שישי למד עד חצות הלילה בבית כנסת "שושנים לדוד" יחד עם המקובל רבי אהרן אברהם רפאל חיים סלאטקי (בעל "יד אליהו"), המקובל רבי יהושע שהרבני והמקובל רבי יצחק כדורי בכתבי האר"י ולאחר מכן ערכו יחד "תיקון חצות".
ביום שבת בשנת ה'תשמ"א השיב את נשמתו ליוצרה.