fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t
אביו: ר' דוד.
אמו: תמר.
אשתו: הרבנית חיה.
בנו: ר' יוסף.
בנותיו: אסתר (בעלה שומנפלד), גיטה, פרומה (בעלה ר' מאיר דוד הירשמן).
אחותו: מני.
סבא: ר' אברהם (מצד אביו).
סבתא: הרבנית גיטל (מצד אביו).
מורו: ר' צבי דוד.
נולד בשנת ה'תרנ"ה בעיירה בילה צרקווה [שדה-לבן] (אוקראינה) ונקרא על שם סבו מצד אביו.
בגיל 13 למד בישיבה בעיר קישינב (מולדובה). ניחן בכושר זיכרון מופלא, יומם וליל שקד על לימוד התורה ולעיתים למד בעיון רב 14 שעות ברציפות, התפרסם כעילוי אך בענוותנותו השפיל עצמו בפני תלמידי חכמים.
אביו נאלץ לברוח מביתו תוך לילה בהתאם להוראת אדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבויאן ובשנת ה'תרע"א עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר בירושלים.
בהתאם לפסק בית דין החל ללמוד בישיבת "תורת חיים" בירושלים וכונה "העילוי מאוקראינה". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת ה'תרע"ד עבר עם משפחתו לאלכסנדריה (מצרים) וכעבור 4 שנים שב לארץ ישראל.
נשא לאישה את בתו של ר' יוסל'ה קוזניצר שהייתה יתומה מאביה והתגוררו בשכונת "בתי ורשה" ["נחלת יעקב"] בירושלים. כעבור שנה נולדה בתם הבכירה אך לאחר שנה חלתה ונפטרה והרופאים היו נחרצים כי לא יהיו להם עוד ילדים. עברו להתגורר בשכונת "בתי הורנשטיין" בירושלים וכעבור כ – 8 שנים נולד בנם (ר' יוסף).
בשנת ה'תש"ז נפטרה אמו ושלושה חודשים לאחר מכן נפטר גם אביו ונקבר בהר הזיתים.
על אף שסבל מעוני ודוחק כלכלי לא הסכים לקבל משרה ציבורית וכאשר הוחלט בהנהלת ישיבת "תורת חיים" להעניק לו משרה עליה התמודד מועמד נוסף, עזב את הישיבה ועבר ללמוד בישיבת "חיי עולם" בירושלים.
נודע בטוב לבו ובנועם הליכותיו, כל ערב שבת לאחר תפילת ערבית הזדרז לגשת לכל המתפללים ולאחל 'שבת שלום'. חינך את בני ביתו להסתפק במועט ולעבוד את ה' בשמחה. יומם ולילה שקד על לימוד התורה ובזמן הקצר שישן שכב על מיטתו כשרגליו על הארץ. נמנה על חבורת הצדיקים הנסתרים אך התרחק מכל פרסום והשתדל להסתיר את מעשיו גם מבני ביתו. נהג להתעורר לפני עלות השחר ולטבול במקווה טרם תפילת שחרית. הקפיד על ניקיון וטהרת גופו, גם בזמן סכנה לא וויתר על טבילה במקווה תוך עריכת כוונות וייחודים וכאשר נכנס לחדר מלא עקרבים הם טיילו על גופו מבלי להזיק לו. אכל מעט והשתדל לבלוע את המאכל שלם על מנת לא לחוש בטעמו, הקפיד לא להסתכל בפני אדם אוכל, בהיכנסו לבית הכסא נהג לפשוט את הטלית קטן ובכדי לא להרהר בדברי תורה ערך חשבונות. התרחק מאוד מהכעס, ויתר על המאכל האהוב עליו היות ולזוגתו היה קשה לעיתים לבשלו כראוי ועל מנת לא לגרום לזוגתו עוגמת נפש לא לקח עמו מגבת למקווה שמא ישכח להחזירה.
זכה לרוח הקודש, לגילוי של אליהו הנביא ושל נשמת האבות [אברהם, יצחק ויעקב] וכאשר ערך "תיקון חצות" זכה להתגלות של רחל אמנו. היה דבוק במחשבתו בתמידות עם הקדוש ברוך הוא ולעיתים הפסיק באמצע שיחתו עם אדם וביקש שימתין כיון שיש לו טלפון מהקדוש ברוך הוא! בכל פורים מונה ל"רב פורים" ופעל ישועות. רבים נהרו לקבל את ברכתו ובענוותנותו נהג לומר 'מדוע אתם באים אלי? הלא אני איש פשוט'. בפגישתו עם רבי ישראל אביחצירא [הבבא סאלי] הסכימו ביניהם שכל יהודי שיבקש את ברכתם, הברכה תהיה משולבת בברכתו ובתפילתו של השני בכדי להמשיך שפע והצלחה לעם ישראל. ציפה ופעל להחשת הגאולה ואמר 'מי שאומר מתי תהיה ביאת המשיח אינו יודע, ומי שיודע מתי יבוא אינו אומר'.
נהג ללמוד שעות ארוכות בעמידה ובמשך השנים נתהווה פצע ברגלו. אושפז בבית הרפואה ולאחר שאדם שהגיע לבקרו סיפר לו על נער יתום שחלה אנושות והרופאים רוצים לכרות את רגלו, פנה אל הקדוש ברוך הוא וביקש להיות כפרה בעדו ושהנער יתרפא. כעבור זמן קצר החל להיווצר ברגלו נמק עד שהרופאים החליטו לקטוע אותה ואילו הנער אכן התרפא.
לאחר שזוגתו נפטרה בכ"ב חשון ה'תשל"ז ונטמנה בהר הזיתים עבר להתגורר בבית בתו ברחוב זכריה בירושלים.
בכדי שיתאפשר ליהודים להגיע ולהתפלל על קברו ביקש להיטמן בהר המנוחות [היות והר הזיתים היה בשליטת הירדנים].
בליל שבת – ו' חשוון ה'תשמ"ג נשארו בנו ונכדו בבית הרפואה ושמעו אותו שר את הפיוט האהוב עליו 'כל מקדש שביעי' לפתע צעק 'אבא' 'רבי' והמשיך בניגון 'תקע בשופר גדול לחירותנו'. ביום שני סקר את ילדיו ונכדיו שסבבו את מיטתו ובחיוך על פניו השיב את נשמתו ליוצרה.
כאשר אנשי החברה קדישא ביקשו לקבור יחד עמו את הרגל שנכרתה ונקברה לפני מספר שנים נדהמו לגלות אותה שלימה וטריה!