חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רבי משה חיים [שלמה דוד] שמאש
תאריך הילולא: כ''ט שבט מקום קבורה: עיראק
דרכי גישה

בית החיים בבגדד

אביו: ר' שלמה דוד.
אשתו: הרבנית אסתר.
בניו: ר' אליהו ור' יעקב.
בנותיו: חביבה (בעלה עובדיה גבאי), כתון (בעלה יחזקאל קזז).
מורו: ר' עבדאלה [עובדיה] סומך.

נולד בשנת ה'תקצ"ו בעירק.
נשא לאישה את בתו של ר' יעקב בן יוסף הרופא. נודע בקולו הערב ושימש כחזן, רכש ידע ברפואה והיה רוקח תרופות. התגורר במחוז ביטאווין שבסמוך לנהר וכיהן כאב בית דין בבגדד. באחד הדיונים תבע מיהודי לתת גט לאשתו והותקף על ידו במוט אולם בנו (ר' אליהו) חסם את התוקף בגופו וכתוצאה מהמכה התעוור.
היה היחיד שהספיד את מורו (ר' עבדאלה סומך) לאחר פטירתו.
בשנת ה'תרע"ז הוכתר כ"חכם באשי" [הרב הראשי] ומלך עיראק [פייצל] שהגיע לבית הכנסת "מאיר אליהו" על מנת להשתתף בטקס ההכתרה חיבק אותו ונישק את זקנו מרוב הערצתו אליו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה תיקן תקנות הלכתיות שסייעו ליהודים להמשיך להתקיים על אף המצב הכלכלי הקשה ששרר בבגדד.
תיקן שקידושין אינם תקפים מבלי שהורי החתן והכלה וכן רב מוסמך על ידי בית הדין אינם נוכחים במעמד בו הגבר נותן שווה פרוטה לנערה בכדי למנוע את התופעה שגברים יהודיים ללא ייחוס וללא כסף קידשו נערות יהודיות בשווה פרוטה והיו דורשים לשאת את הנערה או לקבל שוחד, אחרת היו מפרסמים שהתארסו לאותה נערה והיו פוגמים בסיכויה להשתדך.
לאחר שהעסקנים הציוניים הפעילו עליו לחץ להביע תמיכה גלויה בציונות, התפטר מתפקידו בחודש חשון שנת ה'תרפ"ג היות וגורמים שונים העוינים את הקהילה היהודית היו מפרשים את תמיכתו כהתגרות בלאומנות הערבית וכחתירה תחת הממשלה העיראקית והעניין היה מביא למתיחות בין יהודים וערבים.
בשנת ה'תרפ"ג השיב את נשמתו ליוצרה.

תמונת הציון באדיבות אתר מסורת יהודי עיראק.
תמונת הצדיק באדיבות מר עזרא גבאי (צאצא הצדיק)